שאלה
שלום לרב!
לפני כ4 חודשים נכנסתי לקשר עם בחור בידיעה כי הדבר בעייתי ולכן הסכמנו שנדבר רק פעמיים בשבוע וכדומה. שנינו בני 17 ומקפידים לשמור על נגיעה וייחוד. היה לנו קשר מבטיח שפעל ברוח ההלכה והכל היה ורוד. אולם, שוחחנו על כך שנית והחלטנו בצער רב להפסיק לגמרי כי הדבר פוגע בהתפתחות שלנו ויש לנו מטרה לחדש קשר זה בעתיד, אולם מצב זה נמצא כבעייתי, שינינו מדריכים בסניף ואין אנו יכולים שלא להפגש וכאן שאלתי, כיצד עלינו להתנהג בזמן הזה, אנחנו מאוד אוהבים אחד את השניה והתעלמות נראית לנו נוראית שלא לדבר כי המצב שבו אנו נמצאים הוא בלתי אנושי. ברצוני לשאול את הרב, האם יש דרך ביניים נכונה, שבה נוכל להמשיך בקשר מסוים? קשה לנו מאוד ואנו חווים תסכול עמוק ואף הגענו למצב שאין אנו רוצים להגיע לסניף או למפגשים חברתיים כי קשה לנו מבחינה נפשית עם המצב... אודה לרב על תשובתו והתייחסותו. תודה רבה.וכל טוב!
תשובה
ב"ה
שלומות,
אף שתיאור הבעיה ברור לי בכל זאת אני חושב שמקרה זה הוא מהמקרים שהנורמאליות והטבעיות היא מרכז החיים.
האם בזה שלא תבואו לסניף, לא תתראו, לא תדברו - תפסיקו לאהוב?!
אם כן, הרי זה סימן שאין זו אהבת אמת!
אני לא מבין למה אי אפשר להתנהג בטבעיות: לומר שלום, לשאול מה נשמע, לשוחח, להחליף דעות על הא ועל דא ולהבין את עומק החיים?! מדוע אי אפשר לשוחח מדי פעם?
צריך לזכור שהמצווה המהווה הקדמה למצוות היא להיות נורמאלי, לא לפחד ולסמך על עצמך.
בעיקר לאור התיאור של ההקפדה על ההלכה.
אני חושב שהתנהגות כזו תסייע לכם לבחון את עומק הקשר ולהמשיך בחיים. אם בחלוף זמן ראוי לכשתתבגרו תיווכחו שיש מקום לחדש את הצד האישי יותר של הקשר - מה טוב. ואם לא, תזכו לבנות בית איש איש לפי\ דרכו.
ביקר,
שי