איך להתמודד?

שאלה

בס"ד

אני מתנצלת מראש על אורך השאלה!

חיי רצופים סבל, בגיל 8 עברציניתוח בו בשל אבחנה שגויה פגעו לי בעצב הפנים דבר שיצר עיוות בפנים איתו נאלצתי להתמודד ולחיות מהילדות ועד היום כילדה דחויה וכד', במשך שנים חיפשו הוריי וגם אני בבגרותי ניתוחים וטיפולי שונים , היינו אצל רבנים שבירכו, נתנו קמיעות וכו' - לשווא...

לפני 4 שנים מצאתי רופא שמטפל במצבים האלו, עברתי שני ניתוחים קשים משוא שאומנם שיפרו את המצב אבל הם רחוקים מלהיחשב "סיפור הצלחה", השלמתי עם המצב...

התחתנתי, נכנסתי להריון וילדתי בלידה קשה מאוד את ביתי הבכורה, מספר שעות לאחר הלידה באו אלינו עם בשורה שהילדה נמצאת בסכנת חיים, ערכו לה בדיקות שונות ומשונות והגיעו לתשובה שהילדה סובלת ממחלה גנטית שתעבור עד גיל 3 חודשים, במשך כל התקופה הזאת נדדנו בין בתי חולים ועברנו איתה ייסורים קשים, ועוד נאמר לנו שכל ההריונות הבאים יהיו חייבים בטיפולים קשים לכל אורך ההריון בשל הסיכון להפלות או להיווצרות עוברים לא תקינים, ושכל הילדים שלנו יהיו חולים במחלה הזאת, קיבלנו גם את זה בהכנעה, לאחר 3 חודשים המצב לא השתפר ושוב בדיקות ועוד בדיקות שסופן הגיע היום (כשהילדה בת כ-9חודשים) והתוצאה היא שהיא סובלת מעוד מחלה גנטית, מחלה נדירה מאוד שאינה ברת טיפול ואיתה היא תיאלץ לחיות את כל חייה באשר לילדים הבאים טרם קיבלנו תשובה...

במהלך כל התקופה הזאת אני, שבאה מבית דתי, ובעלי חילוני גמור שהתחזק בעקבות הקשר איתי,לקחנו על עצמינו עוד ועוד דברים, חזרנו ואמרנו שהכל לטובה ושאנחנו מקבלים על עצמינו באהבה הכל, התייעצנו עם מספר רבנים שהבטיחו שהילדה בסדר ושהיא לא נושאת שום מחלה גנטית... ועכשיו פתאום נפלתי לבאר שחת... קשה לי, מצד אחד אני יודעת ומאמינה בבורא עולם ויודעת שהכל מאת ה', ושאם הוא החליט שזה המסלול של חיינו - זה לטובה, מצד שני קשה לי, הדמעות זולגות והלב כבד.... וזה גורם לי להרגיש עוד יותר רע, שהרי אני אמורה לקבל הכל באהבה גמורה ובשמחה, אבל איך מקבלים את זה? איך ממשיכים להתמודד? ניסיתי לקרוא את ספר איוב למרות שאני רחוקה מלהיות צדיקה או חלילה להשוות עצמי אליו אבל הרגשתי ממש כמו איוב, מקבלת מכה ועוד מכה... איך קמים? מאין אוספים כוח ואומרים "גם זו לטובה?" אני רוצה להתחזק עוד ולא חלילה להתרחק מה'... אנא סייע לי, קשה לי כ"כ.

תשובה