איך להתמודד אם אני רוצה רמה דתית גבוהה מהמשפחה?

ב"ה
שלום שואלת יקרה,
השאלה שלך היא מנת חלקם של מרבית בני נוער וכמעט כל אדם נתקל בשאלה מעין זו בחייו, השאלה האמיתית היא כיצד להתמודד עם הפער שקיים בינך למשפחתך??
האם לוותר לאור הקשיים??
ואיך אמורים לנהוג בבני המשפחה?

לפני הכל...אני רוצה להמליץ לך טיפ קטן:
הסתכלי על הצד הטוב בכל עניין בחייך, מכל מקרה ואירוע כדאי להפיק את הלקח האמיתי!!
הביטי על מאורעות החיים בעיניים יותר אמיתיות, אל תיכנעי לסיטואציה שעומדת למול עינייך אלא נסי להבין מה אפשר ללמוד מאירוע כזה או אחר בחייך מה מסתתר מאחורי הקלעים...הרי הקב"ה מנהל את העולם בהשגחה פרטית עצומה ומשגיח על כל פרט ופרט בחייך, לא לחינם נולדת במשפחה ספציפית ולא סתם כך את מוצאת את עצמך מתחבטת בשאלה: הכיצד להקפיד על תורה ומצוות בבית שלי, בו ייתכן שלא יראו בעין יפה את מעשיי...ואולי אפילו ילעגו לי??
יקירה, את צריכה להפנים ש"מה´ מצעדיי גבר" – מקום מגוריו של יהודי הוא המקום בו עליו להפיץ יהדות, ולא בדרך מקרה הוא חיי בעיר זו או אחרת, בבית מסויים, להורים ואחים ספציפיים, הכל מדויק ומכוון לפרטי פרטים כדי שנשמתך תבצע את השליחות המוטלת עליה בעולם הזה...
וכשמאמצים קרוב ללב את הראיה הזו על ביתנו, המקום בו אנו סופגים חוויות, מבלים שעות רבות בחיק המשפחה ומתמודדים עם קשיים לפעמים...הרי שהכל מתגמד, מתכווץ, ואנו לא מתנגדים לקשיים שמגיעים -כיוון שהקושי הזה נועד כדי שתתאמצי, תתעלי בדרגה הרוחנית שלך אפילו שלא עודדו אותך לכך אלא את התייגעת על כך ומצאת!!!

לאחר שאימצת לך ראיה יהודית...וודאי שהדרך להתמודד עם המשפחה היא בדרך המידות שהתורה מכוונת אותנו.
משפחתך, אמנם לא שרה בשולחן שבת...אך האם עובדה זו יש בכוחה לתת לך כרטיס לבן, בו כתוב: אני נכנעת????
וודאי שלא.
ההפך הוא הנכון, ראי מה טובה תרומתה של משפחתך לחייך: את כעת יותר מתאווה לחיים רוחניים של תורה ומצוות, את מעריכה יותר את הווי החיים היהודי, עד שאפילו שמיעת זמירות ושירים מבית שכנייך מעורר בך צפייה וכמיהה לחיי משפחה מעין אלו, אם כן - אל לך לוותר ייתכן שאת יכולה לחולל את השינוי בתוך משפחתך.




אינני יודעת מה ההרכב במשפחתך, אך יש לי רעיון...מצאי לך אחות או אח שאפשר שיבין אותך ויזדהה עם התחושה והרצון שסעודות שבת יהיו עם יותר תוכן יהודי ותוכלו להתחיל לשיר בסעודת שבת יחד...
ייתכן שתחילה זה יהיה מוזר, אך כמעט כולם אוהבים שירה...ואם אין באפשרות לבצע זאת, אני סבורה שיותר חשוב שיזכירו מעט דבריי תורה בשולחן.
אם תבקשי לומר איזה רעיון מעניין מפרשת שבוע אני בטוחה שיתנו לך את רשות הדיבור, אל תתביישי!!! חישבי על המטרה הסופית: בזכותך יושמעו דברי תורה בשולחן וימנעו דיבורים אחרים ואפילו לכמה דקות...אחרי זמן מה כולם יתרגלו ואפילו יפנו אלייך לשמוע את פרשת השבוע...
וייתכן שתופתעי מהיוזמה שייקח מי ממשפחתך בעצמו לומר דבר תורה.

בענייני קדושה, תחילת הדרך קשה, אך אין להתפעל מהקושי אלא ההפך נכון הוא!
היכן שמצוי קושי, שם חבויה האמת!! שם יש קדושה בהעלם והסתר.
ככל שיש בידנו סכום כסף גדול יותר, כמות גדולה יוצר של תכשיטים, יהלומים וזהב, כך אנו נשמור עליהם בדרך יותר בטוחה, ננקוט אמצעי זהירות גדולים יותר.
כך ההסתרים על הנשמה, היצר הרע מכסה ומסתיר בשכבות גדולות יותר על אור עצום, כמו שיהלום בשווי מיליון דולר לא יופקר בסתם כספת....כך גם הנשמה.
אם כן, אל תיכנעי לראות את המציאות דרך משקפיים בנאליות, אלא הביני שגם עבורך יש תועלת בכך שאת רכשת רצון עז לחיות חיי יהדות, דווקא מהמקום ממנו את באה וזו סיבה מספיקה לראות את הטוב...
תפילת מנחה בביתך יכולה רק להוסיף קדושה בבית, אין מקום להתלבט ובוודאי שאין צורך לוותר על תפילה שמא לא יראו זאת בעין יפה...

סליחה על הביטוי: ולמי אכפת מה יאמרו???
האם כדאי להזניח את הנשמה בגלל הפחד מה יאמרו? מה יחשבו עליי??
לא לחינם השולחן ערוך נפתח בפסוק: "לא ייבוש מן המלעיגים".
את צריכה להבין שמשפחתך אוהבת אותך ואם הם מתנגדים לפעולה מסויימת כגון: תפילת מנחה, הרי שהם פשוט לא מורגלים לראות אותך מתפללת ולאחר שיורגלו לרעיון זה, הם יפסיקו להתעקש ולא ינסו להניא אותך יותר...
ואם בבוקר מסויים היית מחליטה לאכול פרוסה עם שוקולד ועגבניה...מה אז היה קורה?? בהתחלה הם היו מנסים להניא אותך, לשכנע אותך שתפסיקי, אך אם את תתעקשי שאת אוהבת לאכול את ארוחת הבוקר שלך דווקא כך, הרי שבעוד חודש פרוסה עם שוקולד ועגבניה כבר תהיה חלק מהשיגרה...
על אחת כמה וכמה בענייני מצוות, בשבוע הראשון ייתכן שיתנגדו, יצחקקו על הנושא ואחרי זמן מה זה ייעלם...
לא חשוב מה יאמרו אחרים, חשוב מה את מרגישה!! כיצד דבריהם ישפיעו עלייך.
אם תשכילי להבין שמשפחתך לא נגדך, וכל מאורע בחיינו יש בכוחו להעלות אותנו למעלה רוחנית גבוהה יותר, את תחיי בצורה נינוחה, ללא רגשות מעורבים מדוע נולדתי למשפחה הזאת?? וכמה כיף וטוב לילדים של השכנים שלי, אצלם שולחן שבת אחר לגמרי...(למרות שברוחניות אסור להסתפק במועט...)
לכל אדם יש את השליחות שלו, והקב"ה נתן לנו את הכוחות להתמודד עם כל קושי, התלבטות ומכשול שנקרה בדרכנו.
לכן, את צריכה להפסיק ל"חשבן" את תגובת הבריות למעשייך, אלא לחיות לפי דרך תורה ומצוות דווקא בביתך, במקום בו את חיה ואם יהיו קשיים, כמו הערות, עקיצות ורמיזות אז לימדי להתעלות, לוותר, לא להיפגע ובוודאי שאין מקום להקפיד על משפחתך, כיוון שגם אם הם מתכוונים או אינם מתכוונים לדבריהם, בזכותם את למדת את הערך האמיתי של חיי תורה ומצוות הרבה יותר מאדם שמורגל ואצלו העניין בשגרה ועניין זה מספיק כדי ללמד זכות גם עליהם.

ועוד עצה קטנה: לא תמיד כדאי להעיר על מעשיהם, גם אם הם מנוגדים לתורה ומצוות.
מלכתחילה, אם ישמעו לך הרי ש"הוכח תוכיח את עמיתך" אפילו מאה פעמים. אולם, אם את יודעת בוודאות שהם לא ישנו את מעשיהם, עדיף שינהגו בשגגה מאשר בזדון אחרי שהערת... ובכך גם למנוע וויכוחים מיותרים.
ותקווי שמהאור שאת תפיצי- כולם ידבקו....

אני יודעת שזה לא פשוט, יותר מכך זה קשה אבל ביננו, האם כדאי לוותר? האם אפשר לוותר על נשמתנו?? הרי התורה והמצוות הם המזון של הנשמה וכשלא אוכלים אפשר ח"ו לפול לחולי רוחני.
לכן מכל מקום את לא יכולה לוותר על המזון הרוחני שלך!!!! ואת בעצמך ציינת שזה לא מספיק בענייך את רוצה להתקדם, אז המשפחה לא צריכה להוות מניעה... אני בטוחה שאת יותר נרתעת ואולי אפילו תגלי שהם לא כל כך מתנגדים, אחרי הכל את לומדת באולפנא...ואם הורייך אישרו זאת הרי שהם לא באמת מתנגדים וגם אם פה ושם יעירו הערה, הם לא מתכוונים לצאת נגד תורה ומצות חס ושלום...
יש להדגיש כי הכל צריך להעשות מתוך אהבת ישראל ומתוך שפלות רוח ולא חס ושלום מתוך הרגשת עליונות על משפחתך או גאווה כלשהי...

הארכתי מספיק...אם תרצי יש לי המון מה להוסיף אולי במסגרת יותר אישית במייל או בשיחת טלפון...אם תרצי אשמח להמשיך לדון על כך!!!

יהי רצון שתמשיכי להתקדם בעלייה גשמית ורוחנית, ותפיצי את אור התורה והמצוות גם על משפחתך כי זהו דרכו של הנר להאיר על כולם...
שלך,
אירית ג´ולי אליה.
iritjully@walla.com