שאלה
לק"י
דברים פרק יח
(כא) וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה'.
(כב) אשר ידבר הניא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא הוא הדבר אשר לא דברו ה' בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו.
שאלה: בפסוקים אלה ניתן לירות שלושה קביעות .
1. אמינותו של נביא ניתנת לבחינה מעשית.
2. כאשר דבריו התבררו כלא נכונים זה בהיכרך בזדון.
3. אסור לפחד לפגע בו.
היש סיבה לפיה מעמד "רב" יהי חמור ממעמד "נביא"?
או שמא, צריכים אנו להעתיק שלושת קני מידה (לכל הפחות) אלה כלפי רבנינו.
דוד
תשובה
שלום לך דוד.
שאלת שאלה קצרה וברורה. האם אין להתייחס לדברי הרבנים כפי שמתייחסים לנביאים ולבחון את דבריהם באותה הצורה.
התשובה הפשוטה היא ששונה החכמה מן הנבואה. בעוד שהנביא נותן אותות ומופתים, וכן בסמכותו להורות הוראת שעה שהיא נגד התורה וכו´, החכם נעשה חכם בעזרת לימודו ולכן גם כוחו הוא רק בתוך עולם התורה – אין הוא מוסמך להוראת שעה כנגד התורה, אין הוא מוסמך לומר עתידות וכו´. כאשר רב אומר משהו בתחומים האלה הוא אומר את הדברים על סמך חכמתו ולא על פי נבואה, ולכן אין לדון אותו כנביא. כמובן, כאשר חכמתו טועה מספר פעמים אז צריך לחשוב פעמיים האם הוא חכם באותו התחום שהוא מדבר עליו או שהוא אמנם חכם בהלכות תורה, אבל לא במערכות ציבור, תנודות השוק הכלכליות וכו´ וכו´. ממילא אנחנו גם מבינים שכאשר דברי רב מתבררים באופן שאינו נכון אז אין זה בהכרח במזיד.
הנקודה השלישית, חוסר הפחד מפני הנביא, היא בוודאי נקודה שצריך לאמץ אותה גם לגבי רבנים. באם יתברר שרב הוא אדם חסר יראת שמים, שלא טעה אלא שיקר מסיבות כאלה ואחרות, אזי צריך להוקיע ו´לפרסם את החנפים´, לפרסם שאמנם מדובר באדם שיודע הרבה ידיעות תורניות, אבל אין הוא אדם תורני, אין תוכו כברו, ולכן, בגלל חוסר יראת השמים שלו, הוא משקר, מטעה וכו´, וצריך לא לשמוע לו. אין לנו סמכות היום להעניש אותו, כפי שאין לנו סמכות להעניש נביא, אבל בהחלט ראוי לפרסם את הדברים כדי למנוע טעות אחריו. אזכיר שוב ואומר שאין הדבר אמור לגבי כל טעות, אלא רק לגבי טעות שהיא מוכחת מעל לכל ספק שהיא שקר המוכיח על חוסר יראת שמים.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il