איך להפסיק לריב עם אמא ולכבד אותה יותר?!

אוי. איזה מרגשת את.
את שומעת את עצמך? את שואלת מה את יכולה לעשות כדי לכבד את אמא שלך [יותר]. אין דברים כאלה. כאילו, בעידן שבו המקרה הכי טוב זה להתעלם מההורים במקום להתחצף אליהם, לרצות למצוא איך לכבד אותם זה סטארט-אפ.
שאת כנראה הולכת לגזור עליו קופון מטורף כבר בעולם הזה.
אז כן זה מרשים, מרשים וקשה כאחד.
כי מה לעשות, לפעמים נדמה שאימהות מתוכנתות לומר את הדבר הכי מעצבן ברגע שזה הכי לא במקום לומר את זה. ובדיוק אז לזכור את זה שכשהיית קטנה הם קמו אלייך בלילה, איך לומר, הטיעון הזה לא מחזיק ברגעים האלה..
אבל משם ועד לומר שאת [ממש] נכשלת, אז לא פולטיקלי קורקט לומר פה קבל עם ועולם שאת מגזימה, אבל בואי נאמר שיש מצב די טוב שאת קצת מחמירה עם עצמך.

למה זה ככה? למה לפעמים מאוד קשה לנו עם הכיבוד הורים הזה? אם אנחנו כולנו מבינים שההורים שלנו רוצים בטובתנו, איך יתכן שמצוות כיבוד הורים כל כך קשה לרובנו? כן כן, את ממש לא היחידה בסיפור.. פשוט מאוד כי התרגלנו. התרגלנו לראות את ההורים שלנו טורחים סביבנו מאז שנולדנו, התרגלנו לטוב ולשפע שהם משפיעים עלינו. פשוט התרגלנו. ואחרי שמתרגלים קשה להרגיש בכל יום ויום כמה טוב ההורים שלנו מעניקים לנו. עכשיו, אין ספק, שהשכחה הזו היא טבעית. הכי טבעית בעולם. שאדם מתרגל למשהו טוב, הוא כבר לא שם לב לגודל הטוב. המטרה שלנו היא ´לרענן את הזיכרון´, לשים לב מחדש לכל הדברים הנפלאים האלו ולהתחיל להודות. וזה הסוד הגדול. כי כשיש בנו הוקרה גדולה למישהו – גם אם נהיה עצבנים/לחוצים או שמה שהוא יאמר לנו לא יהיו הכי הכי בעינינו – עדיין נדע לבלום את עצמנו רגע אחד לפני.

וכאן בא התפקיד שלך, ושל כל מי שרוצה להתקדם במצוות כיבוד הורים, והוא- להרחיב את המבט , להתבונן בדברים בצורה כוללת ולא נקודתית, לסקור בראש את כל הטוב שאמא שלך עושה לך היום, ביום יום. לא רק כשהיית קטנה.. הדאגה לשלומך, השמירה על בטחונך, החינוך, מימון הלימודים, הבגדים ודמי-כיס פה ושם, עצם היותה שם בשבילך, הצ´ופר הקטן פה ושם, ההכנה של מה שאת אוהבת, הכביסה הנקייה והמקופלת, האוזן הזמינה 24/7, מחקי את המיותר – או – ליתר דיוק – הוסיפי את מה שמתאים לך ולא נמנה כאן..

אין ספק, שישנם הפעמים, שאנחנו יודעים שלא משנה מה יגידו לנו, לא משנה איך יגידו לנו או מי יגיד לנו משנו, התגובה שלנו לא תהיה מלבבת, במצבים כאלה אולי כדאי לתת התראה מראש, לומר לאימא: ´אימוש, היום אני ממש עסוקה ולא יכולה לדבר´, או בכל ניסוח אחר שמתאים לך וככה להקטין את סיכויי הויכוחים לפחות ב50%.
ה50% השניים שייכים ליצר הרע, המלוכלך הזה לא בוחל בשום אמצעי ויחמם אותך על אמא שלך, על אמא שלך! אפילו בפעמים שבאופן מובהק ממש לא מגיע לה שתתעצבני עליה. ופה זאת צריכה להיות עבודה שלך - לשים לב מתי הוא אורב לך ופשוט לחייך חיוך יפהפה לאמא שלך ולענות לה בכזאת נחת, שלא תישאר לו שום ברירה חוץ מלאכול את הכובע של עצמו..

כמו כל תהליך, גם פה זה יכול לקחת קצת זמן, והחכמה היא לא להתייאש, אלא להמשיך ולהתמיד.
עם כוח רצון כמו שלך, וראייה כזאת בריאה בע"ה תגיעי רחוק.
תתקדמי צעד אחרי צעד, וגם אם יהיו אי-אילו נסיגות מידי פעם, זה חלק מתהליך התקדמות כולל.
הרבה הצלחה,
חברים מקשיבים