שאלה
שלום וישר כח לחברים המקשיבים!
אני מדריך את השבט הגדול (כיתה ט') בבני עקיבא בעיר גדולה.
יש לי שבט ממש תותח, תורני, מגובש, ממושמע וכל הברכות שאני יכול לבקש..
הבעיה היא שהוא מסתכם בחמישה -ששה ילדים קבועים ועוד כמה שמתנדנדים, בדר"כ יש לנו 9-10 ילדים בפעולות.
ביחס למימדי העיר שלנו זה כלום, יש לכם אולי עצה איך לעניין ילדים לבוא לסניף ומה לעשות אתם כשהם באים?
אני לא ממש מבין את הראש שלהם כרגע ולא יודע מה יכול לעניין אותם בסניף.. אני מתכוון ללכת לבי"ס הדתי עירוני בקרוב לגיוס חניכים, זה לא בי"ס תורני מדי במילים עדינות ואני מחפש להעביר להם נושא שימשוך אותם, ובסניף לעשות פעולות ופעילויות (בקרוב החופש הגדול) שיקרבו אותם לתורה ולסניף.
תודה!
תשובה
מדריך יקר, שלום.
מספר החניכים הוא בהחלט סוגיה שמטרידה ומעסיקה מדריכים רבים. הרצון בקבוצה גדולה יחסית הוא טבעי, אך לעתים נדמה שהוא תופס פרופורציות גדולות מדי יחסית למוקדי עניין חשובים אחרים. אחת הסיבות לכך היא הקלות היחסית שבה אפשר להבחין במיעוט החניכים, ואולי גם לטפל בה. אפשר לספור די בקלות כמה חניכים מגיעים, ואפשר להשוות את מספר החניכים בין קבוצות שונות. לעומת זאת, מרכיבים לא פחות חשובים בהדרכה, כגון אמון, מטרות שמתאימות לקבוצה, ובוודאי השפעה חינוכית וסביבה מהנה ומאתגרת עבור החניכים, בכל אלה קשה הרבה יותר להבחין, וגם הטיפול בהם מורכב יותר.
כתבת משפט שמשקף באופן מאוד מדויק את הגישה הרווחת לנושא, ולהבחנה בין ה"קל" ל"חשוב"": "אני לא ממש מבין את הראש שלהם כרגע ולא יודע מה יכול לעניין אותם בסניף.. אני מתכוון ללכת לבי"ס הדתי עירוני הקרוב לגיוס חניכים ". לפעמים אנחנו נוטים לנסות לפתור את הבעיות בדרכים הקלות, ולאו דווקא באופן הכי מתאים ומדויק. במקרים רבים, גיוסי חניכים בבתי הספר מנסים לעורר התלהבות כללית מהסניף, ולהעביר שדר של "יהיה כיף, תבואו". ועדיין, גיוס של תלמידים מכיתה ג´ לא דומה – ובצדק – לגיוס של תלמידים מכיתה ט´. ולכן גם אחוזי ההצלחה של הגיוס (במספר החניכים שמגיע לביקור ראשון וגם במספר החניכים ש"מחזיק מעמד" בקבוצה) מושפעים מהמידה שבה אתה כמדריך מצליח "לקלוע" לתחומי העניין ולאווירה הכללית של המועמדים.
[היכרות והבנה]
ולכן אין מנוס מעבודה יסודית של היכרות קרובה עם החניכים שנמצאים בקבוצה כרגע, ובאמצעותם עם עולם החוויות, השאיפות וחיי היומיום של בני גילם – בכלל. מהלך כזה זה דורש פתיחות, סבלנות, ונכונות לקבל מציאות שייתכן שאתה לא מורגל אליה. אבל אלה החניכים שיש לך, ואלה הנערים שאתה מנסה לגייס כדי להרחיב את שורות הקבוצה. זה גם עשוי לדרוש ממך כמדריך חשיבה יצירתית ומקורית, כדי להצליח להפוך את הפעילות בקבוצה לרלוונטית ומשמעותית עבור החניכים שלך. אלה אינן חדשות רעות – זה חלק מהותי מעבודתו של המדריך. אבל חדשות טובות לא פחות הן שבאמצעות אסטרטגיה כזאת, אתה בהחלט עשוי למצוא את עצמך לא רק עם מספר חניכים גדול יותר, אלא עם קבוצה שאיתה אתה כמדריך יכול להגיע להגשמה משמעותית ומורגשת של מטרות ויעדים. מספר החניכים אינו המטרה – הוא אמצעי כדי לחולל השפעה חינוכית. ולכן איכות ואופי הגיוס חשובים לא פחות מההצלחה במישור המספרי.
[הכוח של הקבוצה הקטנה]
על אף שאתה מתגורר בעיר גדולה, כדאי לקחת בחשבון שלמסגרת הקבוצתית בתנועת הנוער יש מגבלה מספרית, מספר גבוה מדי של חניכים עשוי להיראות מרשים, אבל עלול לסנדל את היכולת שלך כמדריך (במיוחד כמדריך ללא מד"ש) להכיר את החניכים שלך מקרוב, להקדיש להם את תשומת הלב הראויה, ולעבור איתם תהליכים חינוכיים וחברתיים משמעותיים. 10 חניכים זה בהחלט "מקום טוב באמצע", ואין לך שום סיבה להיות מוטרד במיוחד מהמספר הזה. ולכן אני ממליץ להקדיש לחניכים שכבר יש לך את מירב המאמצים, כאשר אתה יכול גם לנסות ולגייס חניכים נוספים – אבל לא להפוך את המשימה הזו לראשונה במעלה, באופן שמסיט את עיקר הקשב והאנרגיה שלך מהקבוצה. כדאי גם לשים לב לעובדה שדווקא בקבוצה מגובשת, כניסה של חניכים חדשים עשויה לחולל טלטלה של ממש, ולהצריך מעין "גיבוש מחדש". ולכן יש במצב הזה גם סיכון שלא תמיד משתלם.
[גיוס במסגרת "גמישה"]
"טיפ" קטן ומעשי שיכול לסייע במשימת הגיוס: ילדים, כמו מבוגרים רבים, חוששים מהתחייבות. החשש גובר כאשר מדובר במסגרת לא מוכרת. הגיוס ה"קלאסי" בבתי הספר מציב בפני התלמידים מצב שעלול להיתפס כמאוד לא נוח עבורם. אתה כמדריך מגיע וקורא להם להגיע לקבוצה שלא את כל חבריה הם מכירים, בד"כ, ולהתמודד עם מסורת תנועתית, שגרה, ומנהגים שאין להם מושג ברור לגביהם. במקום הדרך הזאת, או במקביל לה, אתה יכול ליזום מדי פעם "פעילות פתוחה": אירוע כמו קומזיץ, ערב סרט, או כל פעילות אחרת שיש בה מרכיב של עניין והנאה שהחבר´ה שאתה מנסה לגייס מכירים גם ממקומות אחרים שאינם הסניף. בפעילות הפתוחה יש לנערים שאינם חברים בסניף הזדמנות להכיר קצת יותר מקרוב את החניכים ואותך – המדריך, ולהתרשם מהאווירה בלי להתחייב ובלי להיכבל באופן מיידי לכללים ולשגרה של הסניף.
ככל שתצליח לקלוע לטעמם של ה"חדשים", ואולי אפילו להכניס "בדלת האחורית" ערך מוסף ערכי, יהיה לך גם קל יותר לקשור איתם שיחה במהלך הפעילות, להתעניין בהם, לדבר איתם, לשאול אילו פעילויות אפשר לכלול לדעתם בפעילות הקבוצתית, ולתת להם תחושה שהם יכולים להגיע לא רק כדי "לקבל" ולהיות מושפעים, אלא גם להשפיע וליצור. בכיתה ט´ יש כבר נטייה בקרב צעירים לא מעטים – להתחיל לפעול. להתחיל להיות אקטיביים ויצירתיים. ככל שהקבוצה שאתה מעצב ויוצר תצליח לבטא את המגמה הזו, יש סיכוי גדול יותר שתצליח למשוך לקבוצה אנשים נוספים, ולרתום אותם לעשייה ערכית חשובה ומהנה.
[לסיכום:] היבטים רבים של ההדרכה מציבים את המדריכים בדילמה בין הקל לבין הנכון. בין מה שזמין לבין מה שקשה יותר להשגה אך אפקטיבי וראוי יותר בחשבון הכללי. מספר החניכים מהווה "מדד" בלתי מבוטל לפופולאריות של מדריכים, לכריזמה שלהם ובעצם – להצלחה שלהם. בהיעדר מדדים ברורים נוספים, מספר החניכים מככב לעתים כמשתנה היחיד שעל פיו נמדדת ההצלחה החינוכית בסניף. זהו ללא ספק מצב בעייתי שמחייב אותנו להתבונן עמוק יותר, אל מעבר לדברים שקל להבחין בהם. לך כמדריך יש את היכולת לבחור לא להיתפס למדדים שטחיים שאינם מסייעים לך לממש את המטרות האמיתיות שלך בשליחות החינוכית. אתה יכול לבחור להגדיל את מספר החניכים באופן שמשתלב עם המטרות שלך, ולא באופן שחוסם אותן. זאת על ידי הגבלת מספר החניכים המקסימלי שאתה יכול ומעוניין לקלוט בקבוצה, ועל ידי גיוס חניכים חדשים בתהליך שיש בו קשב ומשמעות, ולא רק קמפיין פרסומי מוצלח. האיזון בין המרכיבים השונים בהדרכה הוא מפתח חשוב שיכול לפתוח דלתות רבות בדרך להצלחה.
אתה מוזמן לפנות אלינו גם בעתיד, לשאול ולעדכן איך הולך.
הרבה הצלחה!
אוהד
nuvy23@gmail.com