שאלה
לפני שלוש שנים פגעתי עמוקות בחניכה שלי, זה היה בנושא של כניסה להדרכה, אני לא הכנסתי אותה להדרכה בסניף, והיא נורא נפגעה והחליטה לא לדבר איתי, כך שלא יכולתי להסביר לה למה החלטתי כך. היא רק העבירה לי מכתב נורא בוטה בו היא כתבה שהיא איבדה את האמון בי וכל מיני דברים שנכתבו מתוך כעס. כל זה קרה כבר לפני שלוש שנים, אך היא עדיין לא מדברת איתי ואפילו לא אומרת לי שלום ברחוב, וזה ממש כואב לי. אני מבינה שהיא לא רוצה להיות חברה שלי, אך הייתי רוצה לדעת שהיא כבר לא כועסת עלי. הבעיה היא שאני מפחדת לגשת אליה ולבקש סליחה, מה להגיד לה? ובכלל איך אני אגש אליה? יש לכם עצה בשבילי מה לעשות? (המחשבה שהיא לא מדברת איתי כ"כ מעיקה עלי שבר"ה זה הפריעה לי להתרכז בתפילה, אני חייבת לסיים את בסיפור הזה לפני יו"כ...) תודה רבה.
תשובה
שלום לך.
אני מתנצל שהתשובה מגיעה רק ב... מוצאי יום כיפור. מרוב עומס באתר לא תמיד הכל הולך כמו שאנחנו רוצים, אבל בכל מקרה גם אחרי יופ כיפור כדאי ורצוי ´לסדר´ דברים שבין אדם לחבירו ובין אדם למקום. . .
משאלתך אני מבין שאת כבר בסוף התיכון או משהו כזה. את כבר מספיק גדולה להבין שישנם אנשים שונים עם דעות שונות, רגשות שונים, מחשבות שונות וכו´. בדיוק באותו האופן שאנחנו שונים בגופינו אנחנו שונים גם בשאר תכונותינו. החכמה היא להסתדר למרות השוני. לגבי שוני גופני מדריכה הגמרא שאם אשתך נמוכה – התכופף ודבר איתה. יש כאן רעיון רוחני כמובן – לפעמים כדי לגשר על פער צריך להתכופף.
גם בקשת סליחה היא קצת ´התכופפות´. יש אנשים שמאוד קשה להם הצעד הזה של בקשת הסליחה בגלל שהם חוששים שהבקשה הזו ´תוריד מכבודם´. לאחרים הדבר לא מהווה בעיה כי הסליחה כלל לא באה מהלב, היא כמו לומר ´שלום´ או ´להתראות´. אצל חלק שלישי הבקשה יוצאת מהלב, באה ממקום כנה ואמיתי, וקשה להם לעשות זאת אפילו אחרי שהם מרגישים שזה הצעד הנכון, מפני שהם לא יודעים כיצד הבקשה תתקבל. קשה מאוד לעשות צעד כזה, להכין את הנפש להתפייסות, כאשר אתה לא יודע אם וכיצד יקבל האחר את הדברים.
אבל בכל זאת, למרות שזה קשה, זה נצרך. מי אמר שהחיים קלים?
מסיפורך אני מבין שיש לך מה להסביר, אבל אין מי שיקשיב. נראה לי שהפיתרון הטוב ביותר הוא להסביר את המצב. לא ברור מסיפורך האם את חייבת לבקש סליחה, כי אולי הפגיעה לא הייתה ´אמיתית´ אלא רק בגלל שהיא רצתה משהו שבאמת לא מגיע לה. אפילו אם את צריכה לבקש סליחה, אני מבין שכבר עשית מספר נסיונות. מה שאתה באה לעשות עכשיו זה ´לפנים משורת הדין´, רצון טבעי ופשוט ליישר את ההדורים. במקרים כאלה אני מציע, אם אי אפשר לגשת לדבר, הן בגלל שאין מי שיקשיב והן בגלל שאת חוששת להיפגע, להעלות את הדברים על הכתב. מדוע שלא תשלחי לה מכתב?
נסי לפרט במכתב שמפריע לך שאינכן מדברות. את יכולה לכתוב לה בדיוק את תוכן הדברים שכתבת לי (אבל בניסוח מתאים) – שאת חושבת שקיבלת החלטה נכונה ושתשמחי להסביר מה חשבת מצד אחד או, לחילופין, לשמוע מדוע חברתך חושבת שטעית. ייתכן גם שיש ביניכן מחלוקת, אבל אפילו אם יש חילוקי דעות צריך לדעת לצמצם אותן למקומן ולא לתת להן להשתלט על כל החיים. ייתכן גם שחברתך חושבת שהיית לא בסדר בצורה שאמרת את הדברים – תכתבי לה שתשמחי לשמוע זאת. בכל אופן, רוח הדברים הרצויה במכתב כזה הוא ענווה ופשטות – רצון פשוט לגשר, מתוך הבנה שאף אחד לא מושלם ושתשמחי לשמוע את הדעה השונה וללמוד ממנה.
אם הדבר יצליח מה טוב, ואם לא תוכלי לדעת שאת מצידך עשית את מה שאת יכולה. נכון, חבל שלא תמיד זה מצליח, אבל אם את עשית מה שאת יכולה זה ממש בסדר גמור לגשת כך ליום הכיפורים.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il