איך לבנות לחניכות ''מערך'' על בת המצווה?

למדריכות היקרות שלום,

ועל ההשקעה והרצון להביא לחניכות שלכן עומק וחשיבה – ישר כח!


גיל בת-המצווה הוא אכן גיל משמעותי בחייה של נערה יהודיה, והמשמעות שלו יכולה בקלות להיבלע בין ים ההכנות ל"אירוע" – הקניות, הארגונים, הסידורים, הלחץ וכו´... כמדריכות, אתן במקום האידיאלי בו תוכלו להביא את החניכות, וכל בת בפני עצמה, להפנים באופן כזה או אחר את השינוי שחל בהן.


ישנה תשובה לשאלה דומה שהופנתה לחברים מקשיבים
(https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=232802), שאת עיקריה ואת העולה ממנה ננסה להבין:


רבי יהודה בן תימא אומר במסכת אבות (ה´, כ"ב), "בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש עשרה למצוות, בן חמש עשרה לתלמוד...". כלומר, בתורה יש התייחסות רבה לגילו של אדם ולשלב שבו הוא נמצא בחייו. הרי באנו לעולם עם שליחות ומשמעות, והתורה מדריכה אותנו שלב אחרי שלב איך להתקדם בגילוי השליחות הזאת, ובעצם בגילוי הכוחות שהקב"ה נטע בנו. אנחנו פוגשים את ההדרגתיות הזאת בכל מיני מקומות – תמצאי אותה באגרת הרמב"ן, במסילת ישרים וכו´ – והיא נועדה לוודא שאנחנו לומדים למצות כל שלב בחיינו בצורה הנכונה, לפני שאנחנו בונים עוד קומה ועוד קומה באדם שאנחנו, ובעם ישראל כולו.


אנחנו לומדים מרבותנו שמהות המצוות היא חיבור של חומר ורוח, וגילוי האלוקות והקודש בתוך עולם החומר. החומר והרוח נראים לנו פעמים רבות כסותרים, אבל גיל בת המצווה הוא דוגמא יפה לכך שזה בדיוק הפוך, ושבגיל שבו יש שינוי והתפתחות במישור הפיזי, נוספת גם קומה רוחנית חדשה. כלומר – זו משלימה את זו.


אני לא מכירה את הקבוצה שלכן, אבל רוב בנות הגיל מגלות בשלב הזה ניצנים של התבגרות נפשית, יחד עם ההתבגרות הפיזית. הן מפתחות רצון להיות יותר עצמאיות, יותר "גדולות", שזה ודאי אתגר לא קטן עבור מדריכות, וכאנשי חינוך החשיבה צריכה להיות כיצד הרצון הזה הופך למנוף של צמיחה ויישום בשטח.


ייתכן שכדאי לשבת איתן, לדבר איתן על ההתבגרות בדרך שהן חוות אותה (אם בשיח פתוח ואם דרך פעולה או מתודה) ולזהות אילו כוחות צומחים אצלן, ואיזו קומה נוספת הולכת ונבנית. אולי מה שטוב להן עכשיו זה להתחיל לימוד רציני יחד כקבוצה – שאותו אתן יכולות להעביר, או לחלופין אחת מהחניכות, מדריכה אחרת בצוות או מישהי בכלל לא מהסניף. או לחלופין, פרוייקט התנדבות שכולן שותפות לו, מפגש עם דמות מרשימה וכו´. מהשאלה שלכן עולה שאתן מבינות שהן עוברות כעת לשלב שבו מה שעד עכשיו התאים להן צריך לגדול ולצמוח יחד איתן, וכדאי שתשאלו את עצמכן ואותן איך לאפשר לזה לקרות בצורה הטובה ביותר.


נקודה נוספת שאפשר לפתוח איתן, היא שרבים ידברו על הבת-מצווה כרגע של קבלת עול מצוות ולקיחת אחריות. בעולם שמסביבנו, "אחריות" היא ממש לא השפה שבה מדברים בני הנוער, אלא דווקא "עצמאות" והגשמת ה"אני העצמי" – אך ביהדות הדברים הם שונים. פה התורה נכנסת ואומרת – נהדר שגדלת והחלטת שאת רוצה להיות עצמאית. "עבד ה´ הוא לבדו חופשי" – קחי את כל התסיסה שאת חווה עכשיו ותהפכי אותה לאבן מכוננת בתפיסה שלך לגבי מי שאת, ובקשר שלך עם הקב"ה. כל שלב של גדילה מגיע עם אחריות. בדיוק כמו בשלבי ההתפחות עד עכשיו – כשלמדת ללכת לבד, לאכול לבד, לעשות שיעורי בית לבד, לחצות את הכביש לבד – היכולת שלך לחשוב לבד מביאה איתה אחריות גדולה.


הקשר האישי וההכרות שלכן עם החניכות, מאפשרים לכן לעודד אותן לקחת אחריות אבל ממקום אישי ורלוונטי. יש בנות שיותר רלוונטי עבורן לקחת אחריות בלימוד מסוים, ועבור אחרות דווקא רלוונטי יותר לצאת להתנדבות. יש המון צורות "לקחת אחריות" ולגדול ממקום אישי שמתחבר לסביבה ולמציאות. אתן כמדריכות יכולות להציג את שלב בת המצווה כהזדמנות עבור החניכות לגלות (בעזרת הליווי וההנחיה שלכן) את המקום המיוחד הרלוונטי להן, המקום שבו הן תוכלנה להגשים את עצמן כדמויות בוגרות ומתפתחות. מהמקום של הקשר האישי שלכן עם החניכות, אתן יכולות לעודד כל אחת מהן ללמוד מהי אחריות, בדרך הנכונה לה. גם אם כקבוצה לא הכל מתאים לכולן, הרי שכיחידות ודאי כל אחת יכולה למצוא את ה"נישה" שלה, בה תוכל להגשים את עצמה (בעזרת ליווי והנחיה שלכן) כדמות בוגרת ומתפתחת.


"לקבל עול" זה קודם כל לדעת אותו ולברר אותו לעומק – ללמוד, לשאול, להטיל ספק, לברר... זו משימה שלא מסתיימת ביום הבת מצווה אלא מתרחשת בכל יום ויום, ובכל פעם שכל אחת מהן תעמוד מול אתגר שיציב מראה מול העולם הרוחני-אמוני שלה וישאל, האם את מקבלת על עצמך עול מצוות? זו התחלה של חיי תורה במובן המלא, חיים של בירור והעמקה תמידית, של ניסיון להיענות תמיד לקריאה של "מה ה´ אלוקיך דורש מעמך".


זו יכולה להיות (וסביר להניח שזו גם תהיה) תקופה של בלבול, קושי והתמודדות, ואתן כמדריכות יכולות להיות גם קשובות לאלו וללוות בתמיכה, עצה טובה ועידוד. חשוב לתת מקום לשאלות ולעורר אותן לחשוב על דברים שאולי עד עכשיו הן לא חשבו עליהן לעומק, ולהוביל אותן לתת לגיל המצווה שלהן משמעות מיוחדת.


וכמובן שלשאלות, להרחבה והעמקה אתן מוזמנות לפנות לאימייל.

ישר כח על עבודת הקודש, ובהצלחה רבה!

בברכה,

ליאורה

leora.d.c@gmail.com