שאלה
אני חושש בזמן האחרון שאני מקיים אורח חיים ע"פ התורה ושומר קלה בכחמורה, לא מתוך שאני עבד נאמן לקב"ה, אלא מתוך כך שאני "מאוהב" בדרך החיים ע"פ התורה, שאני יודע שזו הדרך הנפלאה ביותר לחיות על פיה, אבל לאו דווקא מתוך כך שלפני כל מצוה שאני עושה אני חושב "אני עושה את זה כי הקב"ה ציוה עלי".
מה הרב ממליץ לעשות?
תשובה
אשרייך שאתה עושה רצון השם. ואשרייך שהגעת למקום שזה מפריע לך שהדברים לא נעשים לשם שמיים בשלמות.
לפני הכל כדאי לדעת שגם בהרגשה הזאת שהדברים אינם לשם שמיים מתערב היצר הרע ורוצה להעביר מסר סמוי: "כל מה שאתה עושה זה לא שווה כלום".
לכן צריך לדעת שלמרות שעבודתינו איננה בשלמות, הקדוש ברוך הוא שמח בה, והלוואי וכל עם ישראל היו עושים רצון השם כמוך, אפילו מתוך פניות אלו ואחרות.
חוץ מזה, הדברים אף פעם אינם "שחור לבן". יש אחוזים מסויימים של לשם שמיים בכל מצווה שכל יהודי עושה ויש כמובן אחוזים מסויימים של פניות ונטיות לב שפוגמות בשלמות המצווה.
בכל מקרה, כפי שלימד יעקב אבינו, יש סולם שמגיע מן הארץ לשמיים, ואי אפשר לקפוץ בבת אחת לדרגות הכי גבוהות. יש שלבים לסולם.
צריך קודם כל לשמוח בפשטות בעובדה שאנו עושים רצון השם, וגם העובדה שהבחנת בכך שהדברים לא מושלמים - היא עצמה סיבה לשמוח כי היא מראה שהתקדמת בסולם.
איך מתקדמים למעשה ב"לשם שמיים"?
ברגעים ובפעמים הרבות שאנו נכשלים בעבירה חלילה, או שאין אנו זוכים לקיים מצווה זו אחרת כפי שרצינו, ברגעים שאנו חווים התרחקות מהשם ומתורתו, שאנו נופלים ויורדים למצבי נפש חשוכים ולא נעימים - אז מגיע מבחן הנאמנות.
אם גם אז אנחנו ממשיכים לעשות את מה שמוטל עלינו, גם ברגע ששום דבר לא מאיר ולא נעים לנו, אז אנחנו מוכיחים שעבודת השם שלנו היא לשם שמיים.
כאשר משמיים מראים לנו שלא נרוויח בקיום מצוות את מה שחשבנו להרוויח - עולם הזה או עולם הבא, ובכל אופן אנחנו ממשיכים הלאה - אז אנחנו חיילים נאמנים באמת.
יהי רצון שכולנו נזכור את זה בשעת הצורך
ארז
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם