שאלה
בע"ה ובהשתדלותנו
שלום!
השאלה שלי באה בעקבות 2 מקרים של גירושים במשפחתי המורחבת.
השלאה שלי היא איך זה יכול להיות שזוג שנשוי הרבה שנים ויש להם כבר כמה ילדים מתגרש?
תשובה
שלום רב.
גירושין איננו דבר ברור. כשזוג מתחתן, כך לפחות אני רוצה להאמין, הם מתכוונים להיות ביחד לתמיד. הם חולמים על עתיד משותף. אך לפעמים להיות יחד גרוע יותר מאשר להשאר לבד. לבחור להיות לבד, בייחוד כשיש עוד נפגעים מהעסק- כמו ילדים, משפחה... זה בחירה קשה ונוראית. אדם צריך להחליט אם עדיף לו לסבול ולשמור על המסגרת, או שמא עדיף להתחיל דף חדש- לבד. זו החלטה שדורשת המון חשיבה ואומץ לב- להתמודד עם תחושת הכישלון, אובדן האמון בבן הזוג, הרכילות...
נכון מאד שהיום אנו רואים ש"האצבע קלה על ההדק". שומעים משפטים נוראיים כמו: נתחתן, מקסימום- הכי גרוע - תמיד ניתן להתגרש. זו חשיבה שאיננה הולמת את דרך החשיבה היהודית שרואה בזוגיות בין גבר לאישה דבר קדוש שמוביל ליצירת חיים חדשים. בשנים האחרונות עלה מאד ערך האינדבידואליזם (ה"אני") בחברה. הכי חשוב זה אני- ולכן אפילו אם אני קצת לא מאושר, למה להיאבק? נתגרש. רבנו קצת? נעלבתי קצת? בוא נתגרש! מצד שני, צריך לזכור שגירושין היוו פיתרון להמון אנשים אומללים (אנשים שעונו במסגרת הנישואין שלהם באלימות מילולית או פיזית לדוגמא). לפעמים אנו רואים שמפתרון אחרון ונורא, זה הפך להיות דבר אפשרי, ללא ניסיון ל"הלחם" על הקשר. צריך לזכור שני דברים:
1. להתחתן צריך מרצון אמיתי וכן להשאר נשואים. לא לחשוב על גירושין כמוצא קל. יש לנו מטרה בחיים למצוא את זיווגנו, להקים משפחה ולהמשיך את קיום העם היהודי.
2. פתרון הגירושין אכן קיים- אבל באמת כשיש תחושה של חוסר מוצא. אני לא רוצה לפרט פה מיקרים שכביכול מצדיקים גירושין אבל לדוגמא: אלימות, התעללות, כעס או שנאה איומים, חוסר יכולת להביא ילדים לעולם יחד.וחוץ מזה נזכור, מי אנו שנשפוט? כל מקרה הוא לגופו.אף אחד בעולם לא יודע באמת מה קורה בין בני זוג. גם אם הם "מספרים הכל". יש דברים שנשארים רק בין שני אנשים. לכן יש להיאבק, ללכת לייעוץ, לנסות להתפשר. נישואים הם מוסד חזק ומיוחד ולא כדאי לשבור אותו מסיבה סתמית.
קל וחומר אם יש ילדים שבדר"כ הכי נפגעים מהעסק הזה.
אבל גם נזכור שבדרך כלל אנשים שלוקחים החלטה להתגרש עושים זאת כי אין מוצא. כי רע להם בקשר והם מעדיפים בין שתי ברירות רעות (להתגרש או להשאר יחד) את זו שנראית להם פחות רעה. לנסות לפתוח דף חדש ולהתקדם בחיים.
לפעמים לאנשים בעלי ילדים היה מאוד רע אבל הם לא רצו לפגוע בילדים שהם קטנים, רצו לחתן אותם, או שהם יגיעו לגיל שההשפעה תהיה יותר עדינה עליהם. שהם יותר יבינו, יקבלו. שהם יותר עצמאיים ולא כל כך תלויים בהורים כמו בגיל קטן.
צריך בעיקר לא לשפוט. יש דברים שנראים מבחוץ ולא מעידים על מה שקורה בפנים. ולהבין שאנשים התייסרו בהחלטה הזו זמן רב, וזו החלטה שלהם. אלה החיים שלהם שהם החליטו להרוס ולבנות מחדש.
לנו נותר רק לחבק ולעודד.
בברכה,
שלומציון