איך אפשר לסלוח לאנשים שממש קשה לי איתם?

כמה מוכר...
ולא נגזים אם נוסיף שאחד מהדברים שהכי קשים לנו ביום כיפור הוא לגרום ללב שלנו לומר ורק הקב"ה יודע כמה שזה קשה, את המשפטים ההם, מתפילה זכה:
" וְלֹא יֵעָנֵשׁ שׁוּם אָדָם בְּסִבָּתִי. וּכְשֵׁם שֶׁאֲנִי מוֹחֵל לְכָל אָדָם כֵּן תִּתֵּן אֶת חִנִּי בְּעֵינֵי כָל אָדָם שֶׁיִּמְחֲלוּ לִי בִּמְחִילָה גְמוּרָה".
כי יש אנשים שאנחנו חושבים עליהם תוך כדי התפילה הזו, ופשוט בא לנו פתאום לעזוב את הבית-כנסת, לרוץ החוצה ולחפש שקית הקאה גדולה גדולה כי באמת שניסינו אבל אנחנו פשוט לא יודעים איך אפשר לסלוח להם.
ופתאום, באמצע המילים האלו אנחנו מקבלים לפנים את כל הפלשבקים מהשנה האחרונה וכל הרגשות והתחושות ההן, צפות ועולות להן מחדש וצריבה גדולה מתפשטת לנו בגרון וכדור ענק של 5 טון יושב לנו על הלב:
להם לסלוח?
למגעילים האלה? לרעים האלו? עם החיוך השטני שעשו לנו דווקא! פשוט דווקא...
וזה לא שאנחנו טיפוסים כאלו, נוטרי טינה או משהו, חס וחלילה, ממש אבל ממש לא!
אבל בחייאת...יש גבול! ואז ברגע הזה, היצר הרע בדרך כלל שם אותנו על ממתינה ומבקש מאיתנו בנימוס בקול מתקתק וצפוני כזה, להמתין רגע כי יש לו משהו ממש חשוב לעשות.
בינתיים כשאנחנו ממשיכים לחשוב על זה הדם עולה לנו לראש, ואז הוא מופיע, היצור הזה עם כובע שחור ענק וזקן של סבא ופיאות ומתחיל את ה'לומד'ס' שלו, כל מיני 'סברות' למינהם שגם הקב"ה לא רוצה שנסלח ביום הזה, כי אחרי הכול יש עניין להעניש את הרעים.
אז אנחנו כן הולכים לסלוח ליענק'לה ולמיכל, למשה ולדינה...כי הם, נו טוב, כולנו חוטאים פה ושם
אבל לרינה וישראל....אין מצב שבעולם! ועל זה בדיוק נאמר שכחנו רק איפה, 'יהרג ואל יעבור!' לסלוח לרשעים האלו עלק, טפו! שונאי ישראל!!!
אז קודם כל כמה דברים:
גם אם אנחנו רוצים להדחיק את זה כי זה לא כל כך נעים, אמור להיות לנו ברור שבאיזשהוא מקום באחד מבתי הכנסת הרבים יושב עכשיו יהודי שבדיוק נלחם עם עצמו לסלוח...לנו
ובגלל שאף אחד עוד לא ביקר שם בשמיים אז אנחנו גם לא יודעים האם ההקפדה שלו עלינו, היא היא שבסוף תוציא אותנו מספרי חיים ותשים אותנו חס וחלילה בספרים אחרים.
זה לא שאנחנו אמורים פשוט להמשיך ולהיות בספרי חיים והקב"ה אומר: 'נו, אם הם כבר שם, אז יאללה, בוא נמשיך עם זה..."
הרב פינקוס זצ"ל מסביר בספרו על ראש השנה ויו"כ, שכל החיים האלו, הם הכול חוץ מאשר מובן מאליו וצריך הרבה זכויות, דמעות, ותפילות של הסבתא כדי שנזכה בהם מחדש ובגלל שאנחנו יודעים ש'במידה שאדם מודד בא מודדין לו', אם נבוא בגישה שאומרת:
אני מוכן לסלוח לכל אחד, כלומר לאלו שפגעו בי קל, חוץ מלאלו שממש שפכו את דמי.
מה לעשות, אבל זו הגישה שיתנהגו בא איתנו ומי יכול באמת לבוא ולהגיד שהוא לא פגע במישהו או במישהי אחרת בצורה ממש חזקה, ולו בגלל הסיבה הפשוטה ביותר שמה לעשות, אבל רק הקב"ה יראה לללב.לא אנחנו.
אבל מצד הנקודה היותר עמוקה, אנחנו חייבים להבין שאם אנחנו נתחיל את כל העניין הזה של ה'סליחה' מהקומה האחרונה, אז וואלה, באמת יהי'ה לנו קשה לסלוח, כי אם יוצאים מתוך נקודת הנחה שהאדם שפגע בנו הוא באמת מנוול רשע, אז ברור שיהי'ה לנו קשה לסלוח לו כי מי יכול לסלוח למנוולים ורשעים?
אבל אם נתעכב על הקומה הראשונה שאומרת: ש'אל תדון את חבירך עד שתגיע למקומו' זה לא רק משפט נחמד של חז"ל אלא ממש דרך חיים!
אז הדברים ייראו לנו קצת אחרת.
נכון, היא אמרה לי מילה ממש פוגעת. ביישה אותי לעיני כולם, הפכה אותי לאפר ועפר...רמסה את הכבוד שלי וכיבתה לי את החיוך
אבל רגע, למה היא עשתה את זה?
אולי כי בדרך כלל אדם תוקף רק כאשר הוא חש מאויים?
אולי היא פשוט הגיע למצב כזה, שכוחות הנפש שלה לא עמדו לה מול הלחץ שהיא נמצאת בו, והלחץ הזה יכול לנבוע מאלף ואחד סיבות:
קנאה, בעיות בבית, אופי חלש, יצר שקשה לה להתמודד איתו, מסר סמוי, פעם אני פגעתי בה...באמת המון דברים
ואז ממילא כל ההסתכלות שלנו נהיי'ת שונה, אחרת לגמרי.
נכון, היא עדיין התנהגה לא בסדר, אבל היו לה את הסיבות שלה, אבל היי, אני כבר לא חושבת שהיא עשתה לי דווקא, בכוונה, להכעיס!!!
אלא מהסיבה שכולנו באשר אנחנו בני אדם חוטאים:
"כי אם מרוב היצר הבוער בקרבנו תמיד לא ינוח ולא ישקוט,עד אשר מביאנו אל
תאות העולם הזה ואל הבליו". (מתוך תפילתו של ר' אלימלך מליז'ענסק).
זה לא היא! זה היצר שלה.
כמו שאחרי 120 שנה שיביאו אותך לבית דין של מעלה ויתחילו להראות לך שם ה כ ו ל, 'כי אין שכחה לפני כיסא כבודך', דברים שאני בטוח ששכחת שעשית מתי שכתבת את המכתב הזה, ותתחילי להתבלבל ולהבין לאן נכנסת, יגיע הסניגור שלך ויצעק:
אבל זה לא היא! זה רק היצר שלה...
אז זו צריכה להיות המחשבה שלך, של כולנו, לפני שאנחנו מחליטים שכל כך קשה לנו לסלוח.
דבר נוסף ולא פחות חשוב:
מתי בפעם האחרונה הביאו לך משמיים להנחתה?
מתי הרגשת שאת הולכת לטבוע והקב"ה זורק לך חבל הצלה?
האנשים האלו, שכל כך קשה לך לסלוח להם, אז את יכולה מצד אחד לראות בהם כמטרדים, נסיונות קשים שאת צריכה להתגבר עליהם ולשחק אותה כאילו את באמת הולכת לסלוח להם בלב שלם, למרות שאת יודעת שבשנה הבאה את הולכת 'לחטוף' מהם עוד פעם (למרות שכמו שאת יכולה להשתנות, ככה גם הם)
ו...את יכולה להסתכל אליהם בתור זהב טהור, משקולת ענקית של זכויות שבזכות העברת המידות שלך
בזכות זה שהלב שלך יהי'ה טהור ונקי מכעס ומהקפדה, כל כך הרבה אנשים מלבדך יוכלו להיוושע.
את יודעת מה?
את לא אמורה להכיר אותם בכלל, זה יכול להיות זוג שכבר כמה שנים מחכה לבן, ואם רק היית שומעת אותו ויודעת מה שהוא עובר, וכמה דמעות הם הורידו בשביל להיפקד כבר סוף סוף ולזכות להביא נשמה חדשה לעולם.
זו יכולה להיות רווקה שמחכה להיוושע כבר...אם היא רק הייתה יכולה לספר לך, כמה קשה לה
וכן, זה גם יכול להיות מישהו שאת ממש אוהבת מהחבירות שלך או מהמשפחה שלך, שכבר ניגזר דינו והזכויות האלו שלך, הלב הנקי שלך, העברת המידות הזו שלך שרק את והקב"ה יודעים כמה קשה זה הלך לך...יבואו ויפוצצו את השמיים במלאכי רחמים, גדולים גדולים עם לב ענק שיצטרפו לעוד יהודים כמוך, שהעבירו על המידות שלהן וביחד ישטפו את השמיים בזכויות שיקרעו ת'דין.
עכשיו, מה נשאר לך?
פשוט לשבת עם עצמך ולהחליט עד יום כיפור, איפה את רוצה להיות, ולאיפה את רוצה לקחת את הלב שלך....

כתיבה וחתימה טובה ועשרת ימי תשובה מועילים!!!

אבינועם
avinoam811@gmail.com