איך אפשר להאמין כשיש כל כך הרבה צרות?

שלום!
ראשית כל, אני משתתף בצערך על פטירת אימך. אני מרגיש שכתבת דברים היוצאים מן הלב ואני מקוה שאצליח לתת מענה מנקודת המבט שלי על הדברים. הרשי לי להעריך את דאגתך הרבה לכלל האומה ולצרות הרבים והלואי שכולנו נזכה לחוש על בשרנו את כאבם של אחינו בית ישראל בכל מקום שהם כמו שאת מרגישה. אין לי ספק שהמצב הכללי לא תורם למצבך האישי, אך נראה לי שיש להתיחס לשאלתך בכמה דרכים, כאשר הדרך הראשונה שאכתוב אינה נוגעת למאורע הפרטי שלך, אך שאר הדרכים יכולות להתקשר גם אליו:

הדרך הראשונה היא ההסתכלות בפרופורציה על המצב. נכון שלא קל לשמוע על תאונות ופיגועים, אבל ביחס למציאות שהיתה בהיסטוריה של עמנו אנו נמצאים במצב ממש טוב. לא צריך ללכת רחוק למצרים העתיקה כדי להזכר כמה תינוקות הושלכו ליאור, כמה גברים קיפחו את נפשם בעבודות הפרך, כמה התעללויות עברו הנשים יום יום. אפשר להזכר בעבר הלא רחוק, באירופה לפני שישים שנה. אנשים הלכו לישון בלילה בספק רב אם יזכו לראות את אור היום למחרת, ראו את הוריהם או ילדיהם נטבחים מול עיניהם, עבדו עבודה פיזית מייגעת בתנאים לא אנושיים, שהו בחוץ בחורף קר ומקפיא שכל מה שהיה על גופם זו פיסת בגד דקה, נכנסו לתאי גזים ועוד צרות רבות ורעות.
האם ניתן להשוות את הצרות שאנו חווים היום לצרות של פעם? היום אנו יושבים במדינה חזקה שלא שורה עליה סכנה קיומית, יש לנו צבא מהטובים בעולם, הארץ מלאה תורה, ישיבות, אולפנות, גרעינים תורניים, בתי כנסת וכו'. נכון שיש עוד המון לתקן, אך לא בגלל זה נזלזל במה שכבר קיים. עלינו להודות יום יום לריבונו של עולם על הזכות לחיות בדור הזה, דור של גאולה. הקב"ה משגיח עלינו, עזר לנו להקים את המדינה, עזר לנו לשוב לארצנו אחרי אלפיים שנות גלות, דבר שאין לא אח ורע בכל ההסטוריה העולמית, הקב"ה עזר לנו להקים בארץ עולם אדיר של תורה, עזר לנו להקים את הצבא, כך שאיננו עוד מובלים כצאן לטבח! הכבשה בין שבעים הזאבים כבר לא כ"כ תמימה וחלשה, היא פתחה שרירים וטנקים! דוקא בדורות אלו ניתן לראות את יד ההשגחה בברור, וכבר אי אפשר להעלות על הדעת שעזב ה' את הארץ.

הדרך השניה היא להרים את מבטנו אל הסתכלות מעמיקה, אותה לימדונו רבותינו, החל בנחום איש גמזו, שאמר על כל צרה שבאה: "גם זו לטובה", דרך תלמידו ר' עקיבא שאמר: "כל מה שעושה הקב"ה - לטובה הוא עושה" ועד לרבינו, הרואה הגדול מרן הראי"ה קוק זצ"ל שביאר לנו כיצד ניתן לעשות זאת באופן מעשי. הרב קוק מסביר (בעין איה על ברכות עמ' 328) שכדי שאדם יוכל לראות את הטוב בכל דבר עליו לצאת מנקודת המבט הפרטית ולהתחבר אל הכלל. יש להבין שכל צרה שמתרחשת לאדם הפרטי או לציבור נועדה כדי לקדם את התהליך ההיסטורי למגמת הטוב המוחלט. אם אדם שקוע בתוך עצמו, הוא לא יכול להבין מה התועלת של היסורים הבאים עליו, מכיון שהוא לא רואה שום תועלת שצומחת לו באופן אישי כתוצאה מיסורים אלו. אין אנו מבינים את החשבונות האלוקיים כיצד צרה זו או אחרת, פרטית או כללית, מקדמת אותנו לגאולה השלמה, אך מכיוון שאנו מאמינים שריבונו של עולם הוא הטוב המוחלט, עלינו להאמין שכל העיכובים שבדרך נועדו כדי להכשיר את הקרקע לאותו טוב שמשום מה לא יכול היה לבוא בלי אותה צרה. בדומה לאור השמש שבגלל עוצמתו הרבה אין אפשרות להביט בה באופן ישיר אלא ע"י מסכים ומחיצות, כך הוא האור האלוקי שמתגלה רק ע"י מחיצות, ואותן מחיצות הן הרע בעולם (עי' אורות התשובה טז יב). אדם שמרחיב מבטו אל הכלל יכול לשמוח ביסורים הבאים עליו מכיון שלמרות שהוא אינו רואה את התועלת היוצאת מיסורים אלו באופן אישי, הוא מאמין שע"י הצרות הפרטיות שלו הכלל כולו מתקדם.

הדרך השלישית, השייכת לאנשים בעלי רמה רוחנית גבוהה מאוד, היא כדברי הרמח"ל במסילת ישרים, הממשיל את ההתמודדות עם הרע לקצין צבאי, שככל שמפקדו יתן לו משימה קשה יותר כך יודה לו וישמח על שניתנת לו האפשרות להפגין את יכולתו המקצועית וכך אין היא מבוזבזת על עבודה שכל חייל פשוט מסוגל לבצע. הוא מרגיש שהוא מוכן למסור את נפשו למען אומתו ומשימות מסוכנות גורמות לו להרגיש מיצוי מלא בפעולותיו. כך הוא האדם הדבק באלוקים, שככל שזוכה להתעלות בקדושה ובחסידות כך הוא מרגיש את הצורך להוכיח את אהבתו הרבה לריבונו של עולם, ועל כן הוא שמח ממש ביסורים וקשיים הבאים עליו, ומראה לקב"ה שאינו מפחד מהתמודדויות. אדרבא, הוא מרגיש שעכשיו ניתנת לו ההזדמנות להביא לידי ביטוי את דבקותו בה'. אמנם זו מדרגה גבוהה מאוד, אך זו מדרגה שכדאי וצריך לשאוף אליה.

אני מאוד מקוה שהדברים יעזרו לך להתגבר על הקשיים, ונתפלל שבעז"ה לא נראה עוד צער ויגון ושתתקיים במהרה נבואתו של ישעיהו: "בלע המות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים".
בשורות טובות!
איתי.

לשואלת – ראי גם: שאלת הטוב בעולם- https://www.kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=3632