איך אני מחזיר את האהובה שלי אליי?

קבל סיפור מהחיים.
זה קרה לו כשהוא היה קצת יותר קטן מהגיל שהחלטת שאתה אוהב אותה.
משהו כמו גן חובה.
הוא לא הכיר אותה, לא ממש. אבל איך שהוא ראה אותה בגן, ישר הוא הרגיש חץ כזה ללב.
זה לא שהיא הייתה מיוחדת או משהו, אבל היו לה 2 צמות כאלו עם חרוזים בצבע אדום שהוא פשוט נמס מחדש כל פעם שראה אותה.
תמיד ביום שישי, לקראת שבת, החרוזים של הצמות שלה היו בצבע לבן וככה כל שבוע, מיום ראשון הוא כבר חיכה ליום שישי.
לראות את חנל'ה שלו (הא כן...הוא כבר החליט שהיא שלו. אחרת הוא לא היה מרגיש ככה, לא?) באה עם הצמות.
וככה כל פעם הטקס התחיל מחדש.
יוסי הקטן היה מגיע לגן. מחפש את התיק הכחול של חנל'ה והלב שלו היה מחסיר פעימה.
ולא שלא היו בגן של יוסי עוד בנות.
הייתה את שושי שתמיד הייתה מביאה לו תפוח. היה לה לב ענק. ויוסי בתור נשמה טובה שכמותו באמת ידע להעריך את זה.
והיה את שרי שתמיד הייתה לוחשת לו על האוזן את התשובה לשאלה ששאלה אותם הגננת. היא הייתה מאוד חכמה שרי ויוסי באמת העריך אותה.
וכמובן, הייתה גם אבי'ה, שתמיד שיוסי היה עצוב הייתה באה אליו ושואלת מה קרה. היא ידעה להקשיב אבי'ה ויוסי אהב את זה.
אבל חנל'ה. לא הייתה מקשיבה טובה כמו אבי'ה, וגם לא עם לב טוב כמו שושי ואפילו לא לחשה לחשה ולו פעם אחת את התשובה כמו שרי.
היא לא הייתה צריכה את זה.
למה?
כי לחנל'ה היו צמות עם חרוזים יפים. וביום שישי הם היו בצבע לבן.
וליוסי זה הספיק. בשבילו חנל'ה הייתה האחת שלו. יש לו כבר אהבה.
פעם ההורים של יוסי רצו לארגן לו מסיבת הפתעה ושאלו מי מבין כל הילדים בגן הוא רוצה להזמין ראשון.
כמובן...חנל'ה.
'למה דווקא היא' שאלה אמה שלו.
'כי אני אוהב אותה'. אמר במבט הכי תמים ואמיתי שילדים יכולים לתת.
ויוסי באמת אהב אותה. באמת באמת.
פעם אחת הוא אפילו חזר לבית בוכה. ממש בוכה.
לא רצה לאכול. או לראות דרגון-בול בערוץ הילדים. פשוט כלום.
הוא גילה ש...תתקרב כי הוא לא רוצה לצעוק את זה שכל העולם ישמע
הוא גילה ש...'חנל'ה הביאה תפוח לילד אחר'. כן!
הוא ראה את זה בעיניים שלו! והוא הרגיש איך שהלב שלו מפרפר. וגוש גדול וענק חוסם לו את האוויר.
חנל'ה שלו! האהבה שלו. הביאה תפוח למישהו אחר.
איך היא מסוגלת? היא לא יודעת שהיא שלו? שהם נועדו זה לזו?
ואמא של יוסי ניסתה להרגיע אותו:
'אבל יוסי, יש עוד ילדות חוץ מחנל'ה. למה שלא תשחק איתם?'
אבל אמא! בכה יוסי באמת, יש לה צמות עם חרוזים כאלו יפים. וכל יום שישי היא באה עם חרוזים לבנים.
את לא מבינה שהיא האישה שלי!
עד כאן שבת הגדול.
מה היית עונה לו?
איך היית מנסה להסביר ליוסי, שעם כל הכבוד לצמות של חנל'ה, אין לו עדיין את הכלים להחליט מי תהיה אשתו?
איך היית מסביר ליוסי שאשה ובטח אהבה צריכים להתקיים על דברים יותר מהותיים מאשר, חיוך יפה או פרצוף הורס?
איך היית מעביר לו שמאוד כדאי שאשתו תהיה גם עם לב טוב כדי שתוכל לחנך את הילדים שלו לבית של גמילות חסד
ושתהיה לה סבלנות, כדי שתסבול את כל השטיויות שבעלה יעשה
ושתהיה עם צניעות פנימית כדי שבעלה ידע שהיא הולכת לעבודה אז הוא יכול לישון בלב שקט, הא?
איך היית מסביר לו את זה? מפורר לו את המסר הזה לפירורים קטנים שגם הלב של יוסי יוכל לעכל ולהבין?
תחשוב על זה ועדכן אותי.

בשורות טובות ושבת שלום

אבינועם
avinoam811@gmail.com