אחרי שמירת נגיעה-הנזק הוא לטווח ארוך...(על כוחה של תשובה)

שלום לך יקרה!
תודה על הפרגון.
זה מחזק ונותן כוחות להמשיך...

את שואלת שאלה מאד מאד עמוקה.
וזה מטריד לא רק אותך, אלא את כולנו.

מה בעצם המשמעות של התשובה?
איך משהו שעשיתי יכול להימחק?
הוא בכלל נמחק באמת?!
מה הכוונה של "זדונות נעשים לו כזכויות"? איך זה יכול להיות?!

והתשובה לכל השאלות האלה מאד יסודית וחשובה.
כשמבינים מה זאת תשובה באמת, כל המעשים שעשינו נראים פתאום אחרת לגמרי.
ואני אנסה להסביר בעזרת ה´ כמה שאפשר.

ניסית פעם לחשוב מה זה "תשובה קדמה לעולם"?
במובן הפשוט- לפני בריאת העולם הייתה קיימת אפשרות לחזור בתשובה.
אבל איך זה יכול להיות?
אם עדיין לא היה עולם, גם לא היו חטאים!
ואם לא היו חטאים אז על מה חוזרים בתשובה?
מה יש לתקן אם שום דבר לא התקלקל עדיין?

אלא-
תשובה זה לא רק תיקון של משהו לא טוב שקרה.
תשובה זה מלשון לשוב, לחזור.
לאן לחזור?
למקור. לשורש של הדבר.
לחזור הביתה.
מה זה בית?
זה מקום ששייך לנו. שהוא הבסיס שלנו.
שהיינו בו.
וברמה הרוחנית-
לנשמה שלנו שקשורה כל הזמן אל הקב"ה.
לטוב שבנו.
לרצונות האמיתיים שלנו.

ולכן קשר למקור, לבית הוא משהו שלא תלוי בחטא.
לא צריך להתרחק מהבית בשביל להיות מחובר אליו.
החיבור הוא תמידי.
ואותו דבר התשובה.
היא תמידית.
אנחנו יכולים להיות מחוברים לטוב שבנו גם בלי להתרחק ממנו.
בגלל זה התשובה קדמה לעולם,
הקשר שלנו לעצמנו ולקב"ה עוד קיים לפני שיש מציאות של משהו ממשי.

רגע, אז מה זה חטא?
חטא זה ההתרחקות מהבית.
התרחקות מהרצונות שלנו, ממי שאנחנו באמת.

תנסי לחשוב על ילד מתבגר שהחליט שהמשפחה שלו מעצבנת ויצא מהבית.
יודעת מה, אפילו ברח לחו"ל לכמה שנים.
ובכמה שנים האלה הוא חי בסבבה.
עושה מה שבא לו, אף אחד לא אומר לו מה לעשות.
עושה חיים.

ואז אחרי כמה שנים הוא פתאום נזכר בבית.
במשפחה.
בחברים.
בארץ.
ומתחילים הגעגועים...
הוא פתאום מבין שהוא לא באמת יכול לברוח מעצמו.
הוא גדל במקום מסוים, עם אנשים מסויימים.
הם אלו שעיצבו את חייו וגרמו לו להיות מי שהוא.
הוא אמנם רחוק מהם,
אבל בפנים בפנים הוא מזה מחובר...

ואז הוא מחליט לחזור.
הוא אורז את כל המזוודות, עולה על הטיסה הראשונה לארץ
ו... נכנס הביתה.

ועכשיו תנסי לדמיין מה קורה כשהוא פותח את הדלת של הבית.
חיבוקים, "איך התגעגענו! כיף שחזרת!", אהבה גדולה...
נכון?

אבל איך זה יכול להיות?!
הוא היה כל כך רחוק...
הוא אפילו התרחק בכוונה!
לא רצה להיות קשור לכל מה שגדל עליו.
ניסה לברוח, להעלם.

אבל בית זה בית.
משפחה זה משפחה.
זה קשר שאי אפשר לנתק לעולם.

החזרה הביתה, אפילו לאחר ניתוק ארוך וקשה כל כך, מבטאת בעומק שלה את השייכות הפנימית.
את הרצונות האמיתיים.
את הקשר שלעולם לא יתנתק.

ואם היו שואלים את הבחור הזה-
"תגיד דוגרי, לא היה עדיף בלי השנים האלה בחו"ל?
עשית שטויות, ניתקת כל קשר.
בשביל מה זה היה טוב?!
גם ככה חזרת בסוף הביתה!"

הוא היה עונה-
"נכון, אולי היה עדיף להיות פשוט בבית בלי הניתוק הקשה הזה.
אבל מה לעשות שכנראה בלעדיו לא הייתי מרגיש באמת קשור לבית שלי, למי שאני.
הניתוק הדגיש את עוצמת הקשר,
הבליט אותו
והפך אותו לכל כך חזק שכבר אי אפשר שיתנתק שוב"

וזה בדיוק "זדונות נעשים לו כזכויות"
המרחק מהקב"ה, מהרצונות שלו- שלנו, הוא קשה וכואב
וגם משאיר משהו בנשמה.
אבל המשהו הזה הוא מה שמקרב אותנו אל מי שאנחנו ואל הקב"ה בצורה הרבה יותר חזקה.
ה"זדונות", המרחק, מעורר געגועים חזקים לטוב
ומעוצמת הגעגועים האלו החזרה הביתה היא עם אהבה עצומה.
עם חשק, עם רצון גדול להתקרב
ולא להיפרד לעולם.
הכוח, האנרגיה, החשק שגרם לחטא עובר עכשיו לטוב.
אותם כוחות, אותה עוצמה נכנסת למקומות החיוביים שלנו
מעצימה אותם פי כמה וכמה
והופכת אותם ל"זכויות".

ועכשיו נחזור קצת אלייך...
את צודקת.
הזיכרונות בתוכך.
וכנראה גם לא יעברו לעולם.
אבל מה שאת כן יכולה לעשות זה-
להשאיר את הגרעין של הזיכרון ולזרוק את ה"קליפות" שלו.
הגרעין של הזיכרון זה כל מה שלמדת ממה שעברת.
השאיפה שלך לטוב, הרצון להתקדם.
הידיעה הפנימית ש"לזה אני לא רוצה להגיע שוב!".
כל אלו הם שלך.
והם ה"זכויות" שנולדו מהכוחות והעוצמה של ה"זדונות".
עליהם אל תוותרי לעולם!

אז מה זה ה"קליפות"?
הקליפות הן כל מה שהוא לא גרעין הטוב שיצא לך ממה שעברת.
תחושות האשמה, ייסורי המצפון, המחשבה ש"אני בחיים לא אשתחרר מכל מה שעבר עלי"
או "זה בטוח ישפיע על הקשר שלי עם בעלי".
כל אלו הם דברים שבאים להחליש אותך.
הם הטריקים של היצר הרע להפיל אותך.
לגרום לך לעצבות.
ומשם הדרך להתרחקות כל כך קלה...

את בעלת תשובה!
ו"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"!
עשית דרך ארוכה, התקרבת לעצמך ולה´ יתברך.
הקב"ה עכשיו מחבק אותך באהבה עצומה ואומר לך-
"כל כך התגעגעתי! איזה כיף שחזרת הביתה!"
תאמיני לו...
(אם את רוצה להרחיב בעניין- מומלץ מאד לקרוא את "תשוב תחייני" של הרב יהושע שפירא)

יקרה,
תחזקי את עצמך בטוב שבך.
הקב"ה כבר סלח לך, תסלחי גם את לעצמך...
ואת עוד תראי איך הדרך שעברת תוביל אותך לטוב יותר גדול
יותר אמיתי
יותר שלך.

מאמינה בך.
ומתפללת איתך להמשך ההתקדמות הפנימית הזאת.
את מוזמנת להמשיך ולכתוב לי למייל...
ימים של טוב, של גאולה.
נעה.
noale@shoresh.org.il