אחותי נפטרה

יקירתי.
צר לי כל כך , כל כך על מות אחותך תנצב"ה. הרשי לי להשתתף בצערך, ולאחל שלא תדעי עוד דמעות וכאב.
אובדן אחות הוא ייסורים נוראים. זו שגדלה איתך והיתה לצידך, החברה הכי הכי...והסיבה שאני אומרת את כל זה היא להבהיר לך שזה לא יעבור. הכאב תמיד ישאר איפשהו. אולי תצליחי בעתיד לחשוב על זה קצת פחות- לא כל הזמן. ככל שיעבור הזמן פחות דברים יזכירו לך ויעוררו את הכאב בכזו עוצמה.
עצתי לך היא בדיוק הפוכה: לא להזניח את אחותך ז"ל אלא לדבר עליה, אליה. אני לא יודעת עם מי מהמשפחה את בקשר קרוב, אולי אמא, אבא אח או אחות, אבל גשי אליהם בזמן פנוי וחופשי. ספרי להם מה שסיפרת לי. תתפלאי לגלות שהם יספרו לך חוויות דומות. הם לא שכחו. נכון שהחיים נמשכים, אבל זכרה של אחותך ילך איתכם תמיד, ילווה אתכם. ואם תוכלו לדבר על [יחד] תגלי שיותר קל להתמודד ביחד.
אם את מרגישה שאת כבר לא יכולה לשאת את הכאב אני מציעה לפנות לעזרה מקצועית. יש עזרה נרחבת לאנשים שעברו אבידה של מישהו קרוב. תוכלי למצוא הסברים אצל היועצת בבית הספר- זה בדיוק תפקידה.
העצב הוא הכרחי. האובדן קשה. הבכי הוא בריא. רק השתדלי שהכאב לא ינתק אותך מהחיים- שתוכלי להמשיך ללמוד, לבלות... נסי לשלב אותו עם החיים, ולא שיפריד אותך מהם.
בהצלחה,
בכל ליבי איתך
שלומציון
shlomtsionk@yahoo.com