שאלה
כתוב בפרי צדיק לגבי תפילת עמידה:
"...והיינו שזה התפלה בעצמה שנפש ישראל מתפלל בכוונת הלב נקרא בעצם שהקדוש ברוך הוא מתפלל כביכול אלו הדיבורים עניין אם שגורה תפלתי בפי שהוא לשון שליחות שהנפש מרגיש בעצמו שאלו הדבורים נשלחו לפיו מלעילא. ועל זה אנו אומרים קודם תפלת שמונה עשרה אדני שפתי תפתח, היינו שהנפש צריך להרגיש שרק השם יתברך פותח את שפתיו ולזה נאמר אד' שהוא מצד בחינת יראה שמעלה על לבו שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא עומד עליו ואין לו שום תנועה בפיו מלבעדו יתברך. ועל ידי זה באים לושמחתים בבית תפלתי שמרגיש בנפשו שהקדוש ברוך הוא מתפלל זאת ומזה נולד השמחה בלב כענין שמחתי מתוך יראתי".
הבנתי מן הדברים הנשגבים, שבעצם המילה "שגורה" שכתובה שם, זה ממש בלשון שגריר = שהוא שליח, ממש כשליח, ככלי לפני בוראו.
שהאדם עצמו יכול כה להתעלות בדבקות לבוראו שהם ממש כ-אחד, שממש דבק בבוראו עד כדי היותם לאחד, שהאדם מתפלל לבוראו והבוראו בעצם "אומר מילותיו" בעד שפתיו של האדם.
האם הבנתי כראוי את תוכן דבריו של הפרי צדיק? והשאלה העיקרית לי ביותר- האם אדם כמונו, אדם בשר ודם, יכול להגיע (כמובן בשלבים ובדרגות) למעלה שכזו, לדבקות עד כדי כך שירגיש את נשמתו ממש בכפות ידיי המלך, עד כדי שאחד הם ממש, או שאולי המקור הזה נכתב אכן כמציאות ממשית שיכולה להתממש ולהתקיים, אבל רק עבור הצדיקים והחסידים שבעם, רק עבור אבות אבותינו? האם אדם באמת יכול להגיע לשם, בתקופתנו אנו?
אודה לרב מאוד מאוד על תשובתו.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הבנת את המדרגה הראשונה בדבריו של הפרי צדיק " כמובן שדבריו עמוקים יורדים לעמקי הנפש ומסבירים מהי תפילה ,ואסביר לך קצת יותר בהרחבה .
היות ובאדם יש גוף ונשמה והנשמה היא " חלק אולוקי ממעל " ואומר הפרי צדיק בכמה מקומות ,"חלק ממש"דהיינו כוחו של הבורא מצוי בפינו וזוהי " מה שכוחה בפיה " (תולעת יעקב) .
לרובד היותר עמוק ניתן להבין ולהסביר את " צדיק גוזר וה' מקיים " איך יכול בשר ודם לשנות את הגורל לגזרתו יתברך ,שהרי אם הצדיק התפלל וגזר חיים על אדם שגורלו נקבע כבר בראש השנה לשלילה ,יכול הצדיק לשנות בתפילתו את הכל . ועיין במהר"ל מפר"ג שמסביר כוחו של דיבור הצדיק נובע מנשמתו מחיבור נשמתו אל הבורא .
ואם הצדיק מעולם לא הוציא דבר שקר מפיו אז גם הבורא
יקיים את דברו למרות גזרתו .
אני מקווה שהבנת את דבריי , עלה והצלח .
בברכה