...אז מה את עושה שנה הבאה...??

שלום לך מסיימת שמינית טריה ויקרה,
החזרת אותי ביעף כמה שנים אחורה לתקופת סוף השמינית שלי. הקושי להיפרד מהחברות, מהצוות החינוכי, מהמקום עצמו, הקושי לסיים מסלול של 12 שנים ולצאת פתאום לדרך חדשה לגמרי ודי מלחיצה, שבה צריכים לקבל החלטות חשובות.
בדרך כזו חשוב מאוד לשמור על רוגע ושלוות נפש, שניכר שבורכת בהם.
אני מתפעלת מאוד מהרוגע הנפשי שלך, היכולת לנהל את העניינים בביטחון והוודאות שהכל יתסדר בסוף. זה לא מובן מאליו!
אז קודם כל- תודי לה' ותכירי בכוחות האלו שלך, שעוזרים לך מאוד להתנהל נכון ובבטחה במצב שבו את נמצאת, ואין ספק שיעזרו לך עוד הרבה בהמשך הדרך.

אני סומכת על שיקול דעתך גם בקשר להתמודדות עם הקשיים שמלווים את היציאה מהבית. אם כי, אני חייבת לסייג שאינני יודעת באילו קשיים מדובר, כך שקחי את העצות שלי בערבון מוגבל.
גם אני בעד לפתור ענין ענין, ולהתמודד עם דברים ברגע שהם מגיעים. עצם המודעות לקשיים שעלולים להגיע חשובה מאוד, ורצוי רק שתסמני לעצמך כבר מעכשיו אנשים שבהם תוכלי להיעזר, כדי שברגע שבו יתחילו הקשיים- תדעי למי לפנות.

התסכול שלך מאוד מאוד מובן.
זה מרגיז מאוד לשמוע אמירות מלחיצות כאלו, שעבורך אינן תורמות דבר ורק גורמות לך לכעס ולתסכול.
זה מרגיז להרגיש שלא סומכים עליך, שלא מאמינים שאת שולטת במצב ומנסים להנחית עליך הוראות ושלל עצות.
אני חושבת שכל שמיניסטית או מסיימת שרות לאומי תוכל להזדהות איתך לגבי הפריחה שמעלה בה השאלה- "אז מה את עושה שנה הבאה...?"

אבל תראי, אנשים טובים ששואלים תמיד יהיו, ושאלות אף פעם לא יחסרו. גם בשנה הבאה, מיד אחרי החגים יתחיל סבב נוסף של שאלות אז-מה-את-עושה-שנה-הבאה, ולמהדרים אף יתווספו עצות טובות, כגון- "אל תעשי שנה שניה, סתם בזבוז זמן", "תמשיכי עוד שנה, למה שתשרתי פחות מהחיילות בצבא?" או "למה לא מדרשה? זה כל כך תורם!".
ורק כדי לא לדכא אותך אני לא אספר לך על שאלות שלב ב', שבאות אחרי שרות לאומי (רמז: "נו, את כבר מתחילה לצאת עם בחורים?", "למה בחרת דווקא במקצוע הזה, אתה לא יודעת שלא מרוויחים בזה כלום?" ועוד ועוד..)

אז מה, לנצח תתרגזי ותילחצי מהשואלים?
מן הסתם התשובה היא- לא.
אז בואי ננסה לחשוב ביחד איך אפשר להסתכל אחרת על כל הענין.

נצא מנקודת הנחה שרוב רובם של השואלים (אם לא כולם) [באמת באמת דואגים לך ורוצים בטובתך]. את חשובה להם, הם מתעניינים בך, רוצים לדעת מה קורה איתך, ואולי גם לתרום מניסיונם ולקדם אותך. השאלות שלהם לא נאמרות בטון קנטרני, וגם לא מתוך רצון לעצבן או לתסכל, אלא מתוך דאגה והתעניינות טבעיים נטו.
רוב העצות שניתנות לך לא נאמרות כי המציע חושב שאת קטנה מידי ולא מספיק אחראית, או כי את לא יודעת לדאוג לעצמך, אלא כי הוא באמת דואג לך ולא רוצה שתתקעי בלי שרות לאומי. זה שמציע הצעות ומנסה להלחיץ, באמת דורש את טובתך ובטוח שהדחיפה והסיוע מצידו נחוצים כדי לקדם את העניינים.

אם מסתכלים על זה ככה, השאלות והעצות נשמעות עכשיו בטון שונה לחלוטין-
לא עוד- איזה אנשים מעצבנים שמתערבים לי בחיים,
אלא- ברוך ה'! אני מוקפת באנשים שמתעניינים בי, שאני חשובה להם! הנה, אפילו בגן של אחותי חושבים עלי ודואגים לי. נכון שאני ברוך ה' רגועה ויודעת להתנהל, אבל לאנשים שסובבים אותי אכפת ממני. אני יודעת שאם אני אתקע עם איזושהי בעיה או סיבוך, תמיד יהיה מישהו לצידי.
וזה דבר נפלא. באמת.

אולי זה נראה לך מגוחך עכשיו, והיית ברצון מוותרת על כל ההתעניינות, אבל תחשבי מה היה קורה אם העניינים היו מתנהלים דווקא להיפך- היית סוגרת על מקום שירות כבר בטבת תשע"א, מתה לספר לכולם מה את עושה, אבל אף אחד, פשוט אף אחד, לא היה שואל ומתעניין מה קורה איתך שנה הבאה. נשמע הרבה יותר מדכא... לא?

אני רוצה להתייחס ספציפית גם ליחס של אמא שלך לכל הנושא.
תקופות לחוצות בחיים מביאות איתן בדרך כלל גם חיכוכים עם הקרובים אלינו, וזה טבעי ונורמלי. וכדאי להסתכל על זה רק באופן חיובי, כי כך הרבה יותר קל לעבור את הכל.
אמא מטבעה דואגת לילדיה הרבה יותר מאנשים אחרים, וכאשר נוצר מצב שבו חודשיים לפני פתיחת שנת הלימודים, בתה האהובה טרם מצאה מקום לשנה הבאה, זה מלחיץ.
ואת מי זה ילחיץ אם לא את אמא שלך, הנפש שהכי קרובה אליך, הכי דואגת לך והכי דורשת את טובתך?
והלחץ של אמא גם בא לידי ביטוי בניסיון לעזור, לסייע ולתת עצות ודחיפות- חלקן אולי לא במקום בכלל, אבל כולן כולן ניתנות מדאגה טהורה וטבעית.
ברוך ה' שיש לך אמא שדואגת, וגם אם הדאגה שלה חונקת ומרגיזה לפעמים, היא עדיין דאגה. והדאגה הזו מראה שיש מי שאכפת לה ממך ותעמוד לצידך באש ובמים בכל קושי ואתגר. ואין נפלאה מהידיעה הזו.

אבל בכל זאת, מה עושים אם למרות שינוי המבט ושמיעת השאלות בטון שונה, ההתעניינות והעצות עדיין קצת מרגיזים?
חושבים על מענה מתאים שירגיע את האנשים הלחוצים ויתן להם תחושה שאת בעניינים. (אל תצפי שזה ישתיק את המתעניינים הלחוצים באמת, אבל אולי ימתן קצת את התגובות שלהם).
מה דעתך על:
"אני עושה שירות לאומי מחוץ לבית בע"ה וכרגע בודקת כמה מקומות"
או "אני מבררת כרגע על כמה מקומות, אבל מעדיפה שלא לדבר על זה יותר מידי, כי זה סתם מלחיץ אותי"
או (בבטחון עצמי מופרז) "בע"ה בקרוב אסגור שרות לאומי מחוץ לבית, אל דאגה, אני מסתדרת מצויין, אם אצטרך עזרה, אבקש"
נראה לי שתשובות מהסגנון הזה יתנו לשואלים הרגשה שאת שולטת במצב, וכך אולי הם לא ירגישו צורך לעודד אותך להילחץ. כמובן שכל תשובה כזו צריכה להאמר בטון מכבד ולא מזלזל או יהיר, כדי לא לפגוע.

וחייבת להוסיף מהצד שלי- גם אני מאלו ששואלים ומתעניינים מה קורה בשנה הבאה (ובאמת באמת מתוך רצון לדעת ולהתעניין, ולא מתוך כוונות רעות, חלילה), אני מודעת היטב לכך שזו שאלה עם קונוטציה כאובה, בעיקר עבור אלו שלא החליטו עדיין, ואני מקבלת בהחלט תשובות כמו- "נושא כאוב, אני מעדיפה שלא לדבר על זה".
אני לא חושבת שזו תשובה מעליבה (כמובן, בתנאי שהיא נאמרת בטון ענייני ולא עוקצני), ונראה לי שכל אדם בעל רגישות לסביבה יעזוב אותך ברגע שבו תעני כזאת תשובה. (ואם הוא ימשיך להציע דברים, תגידי- "אני באמת מעדיפה לא לדבר על זה. אני בודקת אופציות וזה סתם מלחיץ אותי").

בנוגע לאמא שלך הסיפור אחר, אותה אי אפשר לטייח בתשובות מזדמנות ומתחמקות, והיא גם ראויה ליחס קרוב ומשתף יותר.
אני חושבת שהכי טוב זה לשבת איתה לשיחה- פנים אל פנים, במקום רגוע ובאוירה נינוחה ולהסביר לה את כל מה שהסברת לי מצויין במכתב הזה. בטון מכבד ורגוע, בלי צעקות או רגשות סוערים. תסבירי לה שאת שולטת במצב. את מאוד מעריכה את זה שהיא דואגת לך ומדרבנת אותך, אבל כרגע, את חייבת לסדר את העניינים בעצמך, כי זה מלחיץ ולא נעים. תבהירי לה שאם תצטרכי עזרה תדעי תמיד שהיא כאן בשבילך ולא תהססי לפנות אליה. תסבירי שהיחס שהכי יעזור לך זה שהיא תקבל אותך כפי שאת ותסמוך עליך, כי זו ההזדמנות שלך להראות שאת באמת מסוגלת.
כדאי מאוד לשתף אותה (גם במהלך השיחה וגם לאחר מכן מידי פעם) בבירורים שעשית לאחרונה, או בכיוונים שאת בודקת, כדי שהיא תרגיש בעניינים ותראה שאת באמת שולטת במצב.
אני מאמינה ששיחה כזאת תעזור ללבן את העניינים בצורה נינוחה ולא מתלהמת, ותתרום לקשר ביניכן גם להמשך.

יקירתי,
אני מאחלת לך שהספקות יפתרו בקרוב ותמצאי מקום שבו תתרמי לעם ישראל בשנה הבאה.
ואני שולחת לך המון המון כוחות לעמוד מול כל הדורשים בשלומך, זה לא קל, אך ב"ה שאת מוקפת באנשים שאוהבים אותך ורוצים בטובתך.
מקווה שעזרתי.
אשמח לשמוע ממך (ולהתעדכן שסגרת שרות בע"ה...(: )
בהצלחה!
עדי.
sht.adi@gmail.com