או ארץ ישראל או תורה

בס"ד


אספר לך משל ששמעתי פעם.

עשרה יהודים יצאו בספינה קטנה וחזקה מארצות הים הרחוקות בדרכם לארץ ישראל. הם העמיסו על הסירה אוכל וציוד חלקו הכרחי וחלקו לא כדי שיהיה להם מה לאכול בדרך של אלפי מילים ימיים.

הם לקחו איתם גם מצפן וגם מפה על מנת לדעת את הדרך ואיך להגיע לארץ ישראל.

הדרך היתה ארוכה ומיגעת. אנשים היו עייפים ורעבים וחלקם החלו לחלות. חלק מהנוסעים רצו שהספינה תתמיד בדרכה על מנת להגיע לארץ ישראל. לא לעצור לרגע - רק לנסוע ולנסוע כל היום.

חלק אמרו: בואו נעצור לנוח מעמל הדרך - הנוסעים יחלו ונגיע לארץ ישראל עם ספינה ריקה מאדם. או טעונה בחולים.

שאל הראשונים ומה נעשה? הרי צריכים להגיע לארץ ישראל.

ענו השניים: הספינה לא חייבת לנסוע יום ולילה. היא יכולה לעצור באיים שבדרך לנוח מעמל הדרך ולהצטייד במזון ומים.

שאלו הראשונים: ואם תעצור באיים שבדרך כיצד תדע איך להמשיך בדרכך?

ענו השניים: כמו שספינה יכולה לעקוף איים גדולים וקטנים לסטות ימינה ושמאלה ואחר כך להתיישר ולהמשיך בדרכה. כך היא יכולה וחייבת לעצור למנוחה להחליף כוח. לעודד את ציבור הנוסעים היגעים כדי להגיע בשלום.

שאלו הראשונים. ואיך תדע להמשיך בדרך נכונה?

אמרו השניים אם יודעים את הכיון.
אם יש דרך ברורה?
אם יש מפה?
אם יש מצפן?
אפשר לנוח ולהחליף כוח.

שאלו הראשונים: ואולי תחליטו לשבות ולהתיישב באיים שבדרך.

ענו השניים: אפשר לעצור ולנוח כשיודעים לאן רוצים להגיע. אנו נחושים בדעתנו ולכן אנו יכולים לנוח. אנו נחושים בדעתנו להתמיד בדרך. אנו יודעים מתי לנוח ומתי להמשיך.

שאלו הראשונים: ואם נתקרב לאי אנו עלולים לעלות על שרטון?
אם נעלה על שרטון וננקוב חור בתחתית הסירה נתעכב עיכוב גדול. עמל רב נצטרך להשקיע עד שנתקן את החור בתחתית הספינה. חור שננקב ברגע יתוקן בעמל רב מאוד. וגם אחר כך הספינה תהיה ספינה עם טלאי.

ענו השניים: אמת היא שכאשר מטפלים באוכל ובמנוחה אפשר לעלות על שרטון ולהתקע. אפשר גם להתעכב ולהתאהב במקום. אבל אם לא נעצור לטפל בעניני הגוף לא נוכל להגיע כלל. ולכן צריך להתקרב לאיים בזהירות ולחזק את האהבה לארץ ישראל בכל פעם שמתקרבים לאיים.

ענו כולם ואמרו זה העיקר. לאהוב את ארץ ישראל ולא לזרוק את המפה ואת המצפן. לכן גם בסערת ימים גם אם נזרוק את כל החפצים המיותרים, לעולם לא נזרק לא את המפה ולא את המצפן.