שאלה
אולי די?
תחשותי המתמשכת קשה מאוד.
חיי הדתיים דורשים יותר מדי.
נראה לי שהמקובל והפשוט בעיניים דתיות הוא בלתי אפשרי לאדם שרוצה לינוק גם מהחיים והתרבות הסובבים אותו כיום.
אני לא רוצה לחיות חיים של שחור ולבן. שבהם אני חייב להחליט שאני הולך על 100 אחוז. "שכל מעשיך יהיו לשם שמים". שעם כל 'עבירה' מגיעה תחושת אשם וצורך לתקן. המערכת הזאת, הדתית-הלכתית מלאה קשיים ושאלות, ועל-מנת לפתור אותם מפעילים בסופו של עניין אפולוגטיקה.
יאמרו - קודם כל הכל (כל התורה) נכון וקדוש ונצחי. איי, ואם תאמר.....ויש לומר. כמו תירוצים של תוספות. גם התשובות העמוקות ניתנות רק כתשובה, כתגובה לקושי.
אולי צריך להודות. או לחיות חיים מסוגרים שבהם אין התמודדות עם עולם הערכים והמושגים הסובב, או שחיים עם הסביבה ומוותרים. כן, מוותרים על הנאמנות לשו"ע. ולדבקות. כי ערכים אחרים מחלחלים פנימה והם טובים ועמוקים - אבל סותרים, וכן הם סותרים, את ערכי היהדות. וגורמים למי שנחשף ומאמין בהם לוותר או עליהם או על היהדות, ואיך שלא יהיה - לחיות בקונפליקיטים מתמשכים ומעיקים. שלי, אישית, אגב, גורמים לקשיים נפשיים ממש.
כרגע, אני קרוע. חי בשתי עולמות. מתנהג בישיבה כבחור ישיבה, ובבית - אחרת לגמרי. ולא כזה רע לי עם הבית. גם לא כזה עם הישיבה. רע לי שאני עושה בשניהם דברים הפוכים, והנפש לא מכילה. ולמדתי תורה הרבה (ואינני מחזיק טובה, כי לכך נוצרתי...) ועבדתי את ה' במסירות. ולמדתי הרבה מחשבה, אמונה וחסידות. ולמדתי במקומות שאפשרו חופש ומרחב. אבל, ת'כלס, זה לא הולך. ולא ילך. אז, אולי די?
תשובה
ערב טוב
שאלה יפה שאלת (אף ניסחת אותה כדבעי, והעלית חיוך על שפתיי במהלך קריאתה...).
מסופקני אם אוכל (ואם נכון) לענות עליה כהוגן דרך הרשת הוירטואלית.
מזמין אותך בחום לשיחה ומפגש, אם תרצה, ללא תנאים מוקדמים (הקפה עליי)...
ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר-
אתה מצביע בבהירות על הקונפליקטים בהם אתה נתון, קונפליקטים בין העולם היהודי (על שלל היבטיו הכרוכים בדבריך - דבקות, מצוות, עבודת ה', לימוד תורה) לבין העולם שבחוץ (שגם הוא בעל ערכים חיוביים, תרבות וכיו"ב - אם כי לא פרטת היכן נקודות המפגש הצורמות לך והקורעות אותך מבפנים).
החוזה מלובלין כתב שישנם שלושה סגנונות בעבודת ה'.
יש העובד ה' מאהבה, יש העובד ה' מיראה, ויש העובד ה' בחכמה - והוא היודע מתי לעבוד מאהבה ומתי מיראה...
כמדומני, שעל אף שאתה מצהיר בתחילת דבריך שאינך רוצה לחיות חיים של שחור ולבן, חיפושך אחרי כנות וטוטליות (קוצקאיות משהו, וזה לשבחך) דוחף אותך לחיים שכאלו.
האם נוכל לקבל את עצמנו כאזרחים של שני עולמות (ואולי יותר)? האם נוכל לדעת מתי לאחוז במידה זו, ומתי בזו? האם נשכיל לוותר על רגשות האשם מתוך הכרה בכך שהמציאות המורכבת הזו מציבה בפנינו אתגרים שאולי לא ניתן לנסח עבורם תשובה חד משמעית? (ולעיתים נהיה אכולי רגשות אשם על הדבר הזה עצמו...?). האם נוכל כמו רבי נחמן להתלבש ולהתנהג בעולם המודרני והפ"מ כבני תרבות, כשבתוכנו מסתתר הדתי האינדיקי (ולחילופין, האם נוכל להתלבש ולהתנהג בעולם הדתי כשבתוכנו מסתתר החילוני האינדיקי...)?
איני יודע האם יש תשובות לכל אלו. אני כן חושב שישנם דגמים שונים לצליחת הקושי של 'שני העולמות' אותם אתה מתאר, וגם הם דגמים חלקיים.
אני שב ומזמין אותך לשיחה מעמיקה יותר, כטוב בעיניך.
בהצלחה רבה
אורי
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם