אוהבת מחמאות

שלום ענבר היקרה !

קודם כל, מאוד מרגש לראות שאת עובדת על מידותייך, ובכלל מודעת לצורך שלך לעבוד, מגיל כה צעיר. כל הכבוד !

בקשר למה שאמרת שיש מידה אחת שקשה לך העבודה עליה. קודם כל – שמעתי פעם שאם אדם רוצה לדעת מה עבודתו בעולם, מה הוא הכי צריך לתקן ולשפר, שיחשוב מה הדבר הכי קשה לו, וזה הדבר שהוא צריך לתקן הכי הכי. לכאורה, תמוה הדבר, אבל שנעמיק נבין שדווקא הדברים שקשים לנו, שנראים לנו בלתי אפשריים, הם אלו שטומנים בחובם אור גדול שאם נצליח להתגבר על עצמנו נרגיש התעלות ואופי חזק, יציב ואמיתי.

אשרייך שאת אמיתית עם עצמך ויודעת מה התכונה הקשה לך ! זה כבר חצי פיתרון.

את מתארת מציאות לא פשוטה – מצד אחד את רוצה להתנהג בענווה, מצד שני את מרגישה לא נוח לקבל מחמאות.

אני מבינה שאת רואה בכך סתירה, אבל האמת היא שזה כלל לא סותר כל עוד את מפנימה ומרגישה שהכול מד´ יתברך.
קראתי מאמר מעניין שמדבר על הנקודה שהעלית (המקור בסוף – תוכלי לעיין עוד אם תרצי) – עיקרי הדברים:

המאמר מדבר על ר´ נתן, שהוא תלמידו של ר´ נחמן מברסלב, שעוסק באיך להינצל מן הענווה המדומה.
יש פה שני צדדים : מצד אחד הענווה – פסגת השאיפות של כל יהודי, שהיא בעצם סוג של ביטול החומריות האנושית, והרבה יותר הכנסה של חיי רוח לעולם שלנו. מצד שני – הגאווה, שלכל הדעות פסולה.
בענווה – אין כוונה שאדם ירגיש אפסי ומושפל, אלא שהאדם יידע שיש לו ערך וירגיש אותו. שיידע שערכו מגיע מד´ יתברך, מהיותו קשור לד´ ומבוטל לרצונו יתברך.
(המאמר המלא נמצא ב - http://breslev.org/pages.php?id=1173107021