אוהבת את חבר של חברה שלי

שלום לך יקרה,


את משתמשת במילה ´אהבה´ – שאלי את עצמך מה אומרת לך המילה הזאת? האם הרגשת אהבה בעבר? מהי אהבה בעינייך? על מה אהבה מושתתת?

איני יודעת על מה מתבססת אותה אהבה כדברייך לבחור, היות ויש הבדל עמוק ושורשי בין התאהבות לבין אהבה:
התאהבות בדרך כלל מתחילה על רקע חיצוני של מציאת חן – המראה נעים לעין, יש תחושה של "קליק" והנפש במין מערבולת של רגשות או על קרוסלה מסחררת. הדלקות היא כמו תשוקה ומדובר בתחושה נפלאה בד"כ. לעתים כלל לא הדדית ולא ממומשת. היא איננה דבר רע אך אם מדובר בסחרור בלבד ולא ביכולת להפוך את ההתאהבות לאהבה, לרוב היא לא תוביל לבניה של קשר יציב.

לעומתה, אהבה היא דבר יציב יותר, קבוע, לא קשורה רק למראה חיצוני ותשוקה אלא בעיקר לחיבור פנימי, רגשי ועמוק. היא "מתודלקת" על ידי חוויות משותפות, תחושה של התאמה ומציאת חן ברבדים יותר עמוקים, תקשורת פתוחה ואמיתית ועוד. אהבה אמיתית היא חיבור אמיתי בין שתי נשמות והיא נבנית ומתעצמת עם הזמן (ולכן אהבה שלאחר נישואין חזקה יותר מאהבת חברות), לרוב לא "סוחפת" בסערה ומיידית כמו ההתאהבות והיא מושתתת על נתינה וקבלה, הדדיות והערכה וכיו"ב. (מאד קשה להגדיר את המושג אהבה היות והיא סובייקטיבית).

ייתכן שאטעה בפרשנותי, אבל יותר קל לי להניח שאת מדברת על התאהבות (ואם אני טועה, אני מסייגת מראש על מנת לא לפגוע חלילה). שאלי את עצמך עד כמה את מכירה את הבחור, את תכונותיו, מה משך הזמן ועומק ההכרות ביניכם - האם רק ראית אותו ו"נדלקת" או שאת מכירה אותו ואת האופי שלו לעומק.

ייתכן שתהליך בירור מעמיק מצדך בעניין יוליד בקרבך תובנות חדשות – למשל, שאת יותר בכיוון של התאהבות (מה שמכונה בקרב צעירים "קראש") ופחות אוהבת במובן הרחב של המילה. והבשורה בעניין זה, שקראש לרוב לא מחזיק מעמד זמן רב ולכן גם חולף מהר לעומת פגעי האהבה שעליהם הרבה יותר קשה להתגבר. ועדיין, חשוב להזכיר שגם עליהם אפשר לגבור.

בנוסף, אולי גם תגלי עם עצמך שאת לא ממש מכירה את הבחור ואת אופיו (את גם כותבת "מתנגדת לבחור") ועל כן, לא כל כך ברור מה אם כך את אוהבת בו. כי כדי להשתמש במילה כמו "אהבה" למישהו, לעניות דעתי, הדבר צריך להיות לאחר שמכירים הן את המעלות והן את החולשות ומחליטים שבכל זאת, הדבר מוצא חן בעיניי ושאני בוחרת לחזק קשר כזה. אם אין לך ולבחור שום חוויות משותפות ואולי אף גם לא מפגשים, אין בעצם יסודות לבניית קשר ורגש מהותי ועמוק.

מעבר לכך יקירה, כפי שאת מרגישה ויודעת, הלב של הבחור כרגע שייך ללבה של נערה אחרת. זו עובדה שגם היא קשה לעיכול, חייבים לכבד אותה. גם אם היה מדובר במישהי שאינך מכירה, עצם הידיעה שהבחור ´תפוס´ לא היתה מותירה בידך אפשרות לפעול על מנת ליצור עמו קשר. עוד יותר כאשר מדובר במישהי שאת מגדירה כחברה (על אף שרשמת גם ´לשעבר´, אך אין זה כלל משנה). כל עוד הם בקשר יחד לא ראוי ואין מקום להפריע לכך. עצם השימוש שלך במילים "אני לא רוצה את זה" בעיניי מבטא את הכבוד שאת נותנת לכך ושאת יודעת בתוך תוכך ששכלית אין לזה שום מקום כרגע (ואולי בכלל).

ומה עושים במצבים שבהם מרגישים סחרור רגשי?
מנסים להשליט את השכל. את בהחלט יכולה לגבור על כך בעזרת הידיעה והכוחות הטמונים בך. תנסי להזכר במקומות בחיים שבהם הרגשת שהרגש משתלט עלייך ואיך בכל זאת הצלחת בכח המחשבה והרצון "להעמיד את הרגש במקומו" ולא לתת לו לסחוף אותך. מה סייע לך אז? איך את יכולה להעביר את המטמונים והאוצרות האלה גם לכאן?

לא ציינת את גילך ואני אניח שאת בגיל הנעורים. תני לי להרגיע אותך – זהו גיל שבו אנחנו יכולים להתאהב ולהדלק במהירות. הגיל הזה גם מאופיין במעברים קיצוניים בין רגשות. יום אחד מישהו לא נמצא בחיינו וביום שלמחרת אנחנו כבר "מרגישים אליו" דברים ממש חזקים. זה טבעי ונורמלי, אל תפחדי מזה. כשתתבגרי, היכולת שלך לזהות את הרגשות שלך תסייע לך בע"ה ביצירת קשר רציני וטוב. אבל כרגע, נסי למצוא את הדרך שבה תוכלי לקחת שליטה מחודשת על הרגש ואני יודעת שיש לך את היכולת לכך.

אגב, אם מדובר במקומות שבהם את פוגשת את החברה ואת החבר שלה (למשל הסניף), אז נסי לצמצם במידת האפשר את השהות המשותפת (המצומצמת כשלישיה) שלכם יחד. אין שום סיבה שתאמללי את עצמך ואת רגשותייך. פשוט תחליטי לבד שאת טיפה מתרחקת (את לא צריכה לשתף את החברה בהחלטה ובהתמודדות שלך. לא בטוח שהיא תצליח להבין אותך לעומק. לכן אם יש לכן מפגשים משותפים, אל תקטעי בבת אחת הכל כי היא עשויה לא להבין מה עובר עלייך, אלא לאט ובהדרגה אל תגיעי לכל המפגשים או שתדאגי להיות בחברת עוד בנות כך שהיא לא תמצא לנכון לשתף אותך בכל פרטי הקשר וכו´). עם הזמן, אני מניחה שתצאי מכך ואז אולי כן תוכלו לשוב ולהיות חברות שוב.


אני יכולה (כמעט) להבטיח לך – אפשר להתגבר על התאהבות והיא חולפת. בשלב ראשון, תחליטי שאת רוצה בכך ושאת מגייסת את עצמך כדי לעזור לך להתגבר עליו ועל אותה אהבה כלשונך.
יקירה, אני לא מזלזלת שזה תהליך שהוא לא קל. כואב מאד לוותר על זה (בעיקר בראש), אך מנסיון הרשי לי לכתוב לך שכל עוד לא מדובר בקשר ממשי, ברגע שתפסיקי "להטעין" את הרגש כלפי הבחור (ו/או ברגע שתתאהבי במישהו אחר), כבר לא תרגישי בקושי הזה.

אם את מצויה בגיל הנעורים (כלומר צעירה מגיל 18) לא הייתי ממליצה בכלליות להכנס לקשר עם בחור. הדבר לא רצוי ואת יכולה למצוא באתר של חברים מקשיבים תשובות בעניין. אם את מעבר לגיל זה, רק אם את מרגישה בשלה לקשר ולהשלכותיו, יש עניין לחשוב בכיוון זה.


מצרפת לך תשובה מקסימה לשאלה דומה לשלך:
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=260893


בהצלחה רבה בכל וחיי שמחה ואור.
אם תרגישי צורך להמשיך להתייעץ, את מוזמנת בחום לכתוב לי למייל:
naamonet81@gmail.com
נעמה.