אהבה עצמית ובלי גאוה

בס"ד

שלום לך שואלת יקרה!
השאלה שאת שואלת מצביעה על איזשהו מאבק פנימי שכל אחד מאיתנו נמצא בו - היחס בין אהבה עצמית-בטחון עצמי ובין גאוה. זה באמת חבל דק שאנחנו הולכים עליו והשאלה היא איך לא נופלים.

רבי שמחה בונים מפשיסחה אמר פעם לתלמידיו: כל אחד מכם צריך שיהיו לו שני כיסים, כדי שיוכל להשתמש בזה או בזה לפי הצורך. בכיס הימני מונח המאמר :"בשבילי נברא העולם", ובכיס השמאלי : אנכי עפר ואפר".
בסיפור הזה מונח בעיני השורש להתמודדות עם הבעיה הזו. היחס בין גאוה ובין אהבה עצמית והכרה ביכולות, תלוי מול מי אנחנו עומדים.
כשאנחנו עומדים מול ריבונו של עולם, צריך להוציא מהכיס את הפתק "אנוכי עפר ואפר", להיות בביטול גמור מולו יתברך, להבין שכל מה שיש לי - שום דבר זה לא מעצמי ולא מכוחי, אלא הכל מתנה וחסד מבורא עולם. אבל אם אדם מסתובב ככה בעולם וכלפי אנשים אחרים, כולם "ידרכו" עליו ולא יכירו בערכו ויותר גרוע מזה - האדם עצמו לא יכיר בערכו, יפול לעצבות וממילא לא יצליח לעבוד את ה´, וזה ודאי לא מצב רצוי. לכן כשאדם נמצא מול אנשים, מסתובב בעולם, הוא צריך להוציא את הפתק "בשבילי נברא העולם", אני שווה משהו, יש משהו בעולם שצריך לתקן ורק אני יכול לתקן אותו. כאן עלול להיכנס המקום של הגאוה, ולכן כל האמירה הזו צריכה להיות כלפי [המציאות] בלבד, כאשר מסביב ורוב המחשבה נתונה לעובדה ש"אנוכי עפר ואפר", אני בסך הכל שליח של בורא עולם.
כשמסתובבים עם ההרגשה הזו במציאות, שאני שליח, מבינים שגם התכונות הטובות והכשרונות שיש לי, זה לא בזכותי, אלא קיבלתי את זה בחסד, והכי ראוי שאני אשתמש בחסד הזה כדי להיטיב לאחרים.
לדוגמא אומרים לבן אדם שהוא חכם. אז אדם אחד יכול להיכנס מזה לגאוה - "תראו אותי, איזה חכם [אני], איזה מוצלח [אני]" וכו´. אבל אם בן אדם מסתכל על החוכמה שלו וחושב - עשיתי משהו בשביל החוכמה? לא, אלא זאת מתנה מה´, ה´ נתן לי כלי בעולם כדי לעבוד אותו יותר טוב, כדי לפתח את העולם בצורה הטובה והשלמה ביותר, [אני בעצם כלי של ה´ בעולם], אני מופיע על ידי החוכמה שלי את ה´ בעולם. אם מסתכלים ככה על היכולות הטובות שלנו, הולכים לעולם לא עם גאוה ולא עם שפלות רוח וענוה פסולה, אלא הולכים לעולם עם [תפקיד], הולכים בגב זקוף שזקוף לא מכח עצמו, אלא מכח מי שנתן לנו את היכולות.

עצה קטנה ליישום - כל פעם שמחמיאים לך, או שאת רואה בעצמך מידה או תכונה טובה, להגיד "ברוך ה´", ככה את מבהירה לסובבים אותך והכי חשוב לעצמך, שזה לא בזכותך כמו שאמרנו, אלא זה מה´ יתברך.

עצה נוספת - להגיד את אגרת הרמב"ן (מצוי בהרבה מאוד סידורים, ואם לא - באינטרנט). בלי שום קשר יש עניין לומר אותה פעם בשבוע, אבל הרמב"ן באגרת ששלח לבנו מדבר בדיוק עם הנושא הזה - איך לא ליפול לגאוה ולהיות בענווה. אני יכולה להעיד שלי באופן אישי זה עוזר בעבודת ה´ ובעבודת המידות לומר אותה.

זה נשמע דיבורים גבוהים, אבל זה כל כך אמיתי. אם משהו לא הובן או שיש שאלות נוספות - אשמח מאוד להסביר שוב ולענות.

המון הצלחה ופסח כשר ושמח!

נגה

noga1212@gmail.com