שאלה
שלום רב
ברוב העופות שאני אוכל יש אדום כזה שנראה כמו דם ולפעמים שחור במיוחד באיזור שקרוב לעצם
האם זה מתור לאכילה?
תשובה
שלום
לכתחילה אסור למשחטה לשווק עוף עם דם צרור שלא נעשה בו חיתוך ומליחה בצורה נקודתית, בפועל בחנויות רואים הרבה עופות - (בעיקר סוג ב) שיש בהם כתמים של צבע ורוד חלש בלי עומק בבשר ונראה שזה לא נחשב כצרירות דם , אך אם הוא אדום חזק או כחול- שחור חזק צריך לקלוף אותו עם סכין. (לעתים הצבע השחור הוא בגלל מכה שהעוף מקבל לאחר השחיטה ממכונת המריטה ורק בתהליך ההקפאה העמוקה הוא הפך להיות שחור) ולכן בדיעבד אם בשלו את העוף כמות שהוא אפשר לסמוך על הסוברים שדם שבשלו אסור מדרבנן וגם אין בו דין חנ"ן כך שאפשר להוריד את המקום הצבוע והשאר מותר באכילה. (שו"ת מגילת ספר יו"ד ב, שו"ת שבט הלוי ג קא)
בברכה אייל משה
פירוט ומקורות
הדם שכנוס בבשר בצורה טבעית מותר באכילה אבל אם הצטבר דם במקום אחד אומרת הגמ' במסכת חולין(צג, ב): שצריך לעשות בו חיתוך ולהניח שם מלח כדי להפליט את הדם והסביר הר"ן(לא,ב)שכאשר הבשר אדום ביותר וניכר שהדם נצרר בתוכו הוא לא נחשב כדם האיברים אלא כדם בעין. וכתב הרב המ"מ (מא"א ו, יג) שכך דעת רוב המפרשים וכ"כ ראב"ד (בהשגות יב) ורמב"ן (צג,א) ורשב"א (תוה"ק ב"ג ש"ג ע:, ארוך עא:). וכן משמע בגמ' בפסחים (עד, ב).
וכן פסק שו"ע (סז, ד) נצרר הדם מחמת מכה, אסור לבשלו עד שיחתוך המקום וימלחנו יפה, אבל מותר לצלותו בין בשפוד בין על גבי גחלים, אפילו בלא חיתוך ומליחה. וכ"כ בילקו"י: "אם נצרר הדם מחמת מכה אסור לבשלו עד שיחתוך וימלחנו יפה אבל מותר לצלותו בין בשפוד בין על גבי גחלים בלי חיתוך ומליחה".
אך נחלקו הפוסקים האם צרירות דם היא רק כאשר יש ממשות של דם או שגם צבע אדום נחשב כצרירות.
בשו"ת טוט"ד (ג, קיט) אסר אפילו אם רק האדים ורק בהפ"מ וצורך גדול סמך על מה שנראה מלשון ראב"ד ומ"מ שהאיסור הוא דווקא כשיש ממשות דם.וכתב הר' גדליה אקסלרוד (שדה צופים) שלשון הרמב"ם בשר שהאדים והב"י כתב שדעתו שאסרו צרירות דם מחמת מכה א"כ א"צ ממשות. וגם דייק בריטב"א שכתב האי אומצא דאסמיק אסור משום דהוי דם האיברים שפירש שהוא אסור" – ואם הייתה ממשות היה צריך לאסור משום דם בעין ולא משום דם איברים . וכן מוכח משא"פ שכתבו חותכו ומולחו ולא הצריכו הדחה – משמע שאין שם דם בעין . ובטו"טד כתב בשם הרא"ש שרק צרירות מחיים אוסרת , אך שמעתי מגדול הוראה שהרא"ש אורחא דמלתא נקט ואין לסמוך ע"ז
ובספר דעת סופרים (סי' סט עמ' י) כתב שפשט לשון הגמ' בשרא דאסמיק משמע שדי בצבע אדום וממילא זן גם כוונת השו"ע דהיינו נצרר הדם .ואף ע"פ כן ראיתי כשרויות מהודרות ביותר שמלחו עוף עם חבלות וללא חיתוך.
ואולי סמכו על הסברא המובאת בספר במעדני אשר (לונצ'ר ) שכתב הרשב"א בתוה"א דף ע"ו סע"ב דהא דהתירה הגמ' אומצא דאסמיק בדחתכיה ומלחיה או בדתלייה בשפודא היינו אפילו לא הלך מראה אדמימות שבו דאי בשהלך מראה אדמימות שבו היכי מצי אמר רבינא מיצמת צמית ליה הא חזינן ליה דהלך האדמימות אלא ע"כ דגם כשלא הלך מראה האדמימות מ"מ דם שבו הלך והאי חמר בשר הוא עכת"ד.
וכ"כ בדע"ת נה, מז שצריך שהבשר יהיה אדום ביותר כמש"כ הלבוש אבל מה שיש לפעמים שהבשר או העור הוא בצבע וורוד זה אינו כלום.
וכ"כ הרב יעקב אריאל " דם צרור נראה כגוש דם שחור. ויש תופעה ידועה שבגלל מצב מסויים בזמן הנחת העוף אחר השחיטה צבע העור נעשה ורוד, זה לא דם והעוף כשר. וכ"כ בספר הכשרות שוורוד או בלי עומק כשר"
.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם