שאלה
שלום רב,
אני סטודנט לחינוך ואני מרבה בסיפורי מעשיות בגן: שלגייה, כיפה אדומה, סינדרלה, החתול במגפיים וכו'...אני מתעכב על הערכים במעשיות כמו: עזרה לזולת, קבלת השונה, להיות נדיב וטוב לב, אהבת הזולת וכו'..
לצד סיפורי האגדות אני מספר גם סיפורים מהיהדות מתוך סיפורי צדיקים או מסדרת סיפורי מופת כגון "יוסף מוקיר שבת".
השאלה שלי היא כזו:
מבחינה יהודית, האם מותר לי לספר סיפורי עמים שסופרו באירופה ונכתבו ע"י גויים למרות שאני מספר אותם לשם הערכים הטמונים בהם?
האם יש בזה בעיה מהותית?
ועוד שאלה:
האם זה בסדר שאני משלב בתכני הגן סיפורי עמים לצד סיפורים יהודיים?
חשוב לי לציין שאני מאוד מחובר לסיפורי המעשיות,אני רואה בהם דרך טובה לחידוד ערכי הילד וכשאני מספר אותם, הילדים למדים מהם ערכים חשובים!
אשמח לקבל תשובה,
בברכה,
אייל.
תשובה
שלום רב
אשריך שאתה עסוק בחינוך ילדים ומכוון את דרכך להעמקת הערכים החשובים שמנית בשאלתך. המשך במעשיך הטובים ובע"ה תראה ברכה.
ראשית, אציין כי רעייתי ואני משתדלים להימנע מלספר כמה מהסיפורים שציינת, שכוללים רכיבים אלימים ומפחידים במיוחד (כיפה אדומה למשל) לאור הערכתנו שנפשו הרכה של הילד לא צריכה לשמוע דברים שכאלו.
שנית, לעצם שאלתך, כמדומני שיש שיטענו שאכן לא כדאי לספר סיפורי עמים, אך רבי נחמן מברסלב יכול לשמש לנו מורה גדול בכך שניתן ונכון לקחת סיפורי עמים שכאלו, ולהוציא יקר מזולל, להבר את הבר מהתבן ולהעלות אותם למקום חיובי ולעולמות הקדושה והחינוך.
חכמה בגויים - תאמין, ולעיתים (שוב, לענ"ד לאו דווקא בסיפורים שהצגת...) ישנן איכויות שמופיעות בסיפורים בלי קשר לזהות כותביהם.
לעיון מעמיק יותר בנושא עיין בדבריו של מו"ר הרב שג"ר זצ"ל http://www.siach.org.il/pub//siporey maasiyut.doc
כל טוב וגמח"ט
אורי
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם