שאלה
שלום, כתוב בפרשה (בהר) שה' מבטיח שהתבואה תישמר למשך 3 שנים מהשנה השישית. איך זה פועל בירקות? (האם הברכה חלה גם עליהם?) ולמה לא לעשות גזירה שווה (לא אנחנו, אלא חכמים היו עושים) מה שיכול להישמר למשך 3 שנים כמו חיטה, יין, שמן, תמרים, יהיה מצווה לשבות בו בשנת שמיטה אך ירקות לא יחול אליהם מצוות השמיטה. או שנגיד שכוונת התורה שלא נאכל ירקות למשך כל שנת השמיטה? (ברייתא בשביעית, אולי. 'שבתחילה היה איסור לייבא ירקות מחוץ לארץ') האם יש מקורות לאיך נהגו במקדש בנושא ירקות האם אכלו או לא? ולגבי מכירה לגוי, התורה לא כתבה לנו 'ואכלת מהגוי אשר סביבך' אז מה הייתה כוונת התורה שיעשו עם ירקות בשנת השמיטה? שקוראים את התורה זה נראה שמדובר על שדה חיטה. ולגבי 'שדך לא תזרע וכרמך לא תבצור' אז חכמים שינו ואמרו לנו שלא כדרך הבוצרים.. זאת אומרת שינו מההבנה הפשוטה של הטקסט שלא לבצור בכלל! השאלה היא האם יתכן מצב שירקות זה מדרבנן ושבעת המינים זה מהתורה?
תשובה
בסד
שלום וברכה
אנחנו לא יודעים כיצד תהיה הברכה האם בכמות או איכות. על כן אי אפשר לומר עד שתהיה הברכה עצמה.
בברכת התורה והארץ יהודה הלוי עמיחי מכון התורה והארץ