שאלה
בס"ד
שלום צדיקים.
ב"ה אני בת שירות, ולפני כשבוע נפגשתי עם חברה מהאולפנה, שהיחסים ביננו היו רגילים.. תוך כדי דיבור ממש הרגשתי חזק את השוני ביננו וזה גרם לי להרבה פחד מולה.
אני אדם עמוק וחושב. (הרבה...) והיא אדם קליל וזורם.. כמובן שגם לה יש עומקים כלשהם וגם לי יש קלילות וזרימה. אבל הצדדים הדומיננטים שלנו שונים.
בקיצור, הרגשתי לא נוח לידה, לא הרגשתי שהיא מקבלת אותי כפי שאני. ניסיתי אני לקבל אותה כמו שהיא. אבל הרגשתי שזה ממש מורכב ובאיזה שהוא שלב הייתי מתוסכלת..
אני תוהה לעצמי אם כל מה שצריך בקשר של אנשים זה הרצון? כי הרי כולנו שונים אחד מהשני והעניין זה לדעת לקבל את האחר. כלומר, לרצות לקבל אותו..
מה אני יכולה לעשות כדי להבין טוב יותר ולקבל מי ששונה ממני?
ומה לעשות עם ההרגשות הלא נעימות האלה שלא כולם מקבלים אותי כמו שאני? (שזה גם כואב כמובן)
תודה רבה ובשורות טובות:)
תשובה
שלום לך שואלת יקרה,
ישר כוח על השאלה העמוקה ורבת הרבדים ששאלת.
אני רוצה לפרק את שאלתך למספר שאלות קטנות ובע"ה מקווה שאצליח לענות עליהן אחת-אחת:
1. נפגשת עם חברה ששונה ממך אבל זה יצר תסכול - מה לעשות?
2. האם הרצון הוא התנאי ההכרחי על מנת לקבל את האחר?
3. מה אפשר לעשות כדי להבין יותר ולקבל את מי ששונה ממני?
4. מה לעשות במצב שבו לא כולם מקבלים אותי כמו שאני?
ונתחיל:
1. כל בני האדם נולדו שונים האחד מהשני. זו עובדה. גם שני אחים תאומים זהים יהיו שונים אחד מהשני, מכל מיני סיבות שלא נפרט אותם כרגע (קצרה היריעה).
אם כך - מדוע כשנפגשים עם אדם ששונה מאיתנו, שזה למעשה הדבר הטבעי ביותר שקורה, עלול להיווצר תסכול?
יש לכך כל מיני סיבות ואאיר כרגע רק אחת מהן. אני חושבת שהשוני של אותו אדם יוצר אצלנו מפגש מול עצמנו ומתוך כך התסכול יכול להיווצר.
לדוגמה: את נפגשת עם אדם קליל וזורם ומה שמשתמע בין השורות יכול להיות שזו תכונה פחות דומיננטית אצלך.
אולי היית רוצה שתהיה, אולי לא.
המפגש עם אותה חברה בעצם העמיד לך מראה מול עצמך - האם אהבת את מה שראית?
זה שהיא קלה וזורמת אומר עליך ש..... (השלימי את המשפט)
לרוב, אם אנחנו שלמים עם עצמנו ומי שאנחנו - נקבל בשיוויון נפש את השוני. היא זו היא ואת זו את.
אבל אם יש מקום שלא מקבל את עצמנו כפי שאנחנו - נוצר תסכול. למה היא כזו ואני לא? או אולי אשמה - איך היא כזו ואני לא?
2. הרצון הוא אחד התנאים החשובים בעיני על מנת לקבל את האחר.
אולם הוא לא תנאי בלעדי. לצד הרצון יש צורך גם בעשייה בפועל. אדם יכול לרצות לשמור שבת אבל בפועל לחלל שבת.
כמובן שרצון אמיתי מוביל לידי מעשה. אם ניקח את הדוגמה שנתתי: אדם שמעיד על עצמו שהוא רוצה לשמור שבת אבל מחלל שבת. יש כנראה רצון אחד שגובר על הרצון לשמור שבת. לשם כך צריך בירור עמוק - מהו הרצון שלנו?
3. מתוך כך כמובן שאפשר לעשות דברים נוספים כדי לקבל את מי ששונה מאיתנו.
אז רצון הוא דבר ראשוני.
לאחר מכן, בעיני, הדבר הבא הוא כבוד. כבוד הכוונה לקבל את ההחלטות של מי שמולך אפיל אם את לא שלמה איתן.
להקשיב לו ולהתחשב ברעיונותיו והצעותיו. אין הכוונה להחליט כמוהו אלא רק לקבל את ההחלטות.
לא משנה מה האדם מולך יעשה - לא תנסי ללמד אותו, לשפר אותו או לתקן אותו.
מתוך כך כמובן אפשר להוסיף עוד ועוד מידות טובות אבל לדעתי זהו הבסיס.
מצריך תרגול רב אך אפשרי ושכרו בצידו
4. אני חושבת שזו שאלת השאלות והבסיס של כל השאלה שלך.
כדי לקבל את האחר באמת, צריך קודם כל לקבל את עצמנו. לסלוח לעצמנו.
לדעת שיש בנו דברים שמצריכים שיפור אבל גם הרבה טוב.
זו עבודה שיכולה לארוך חיים שלמים, אבל ככל שתהיי יותר *את*, יותר שלמה עם עצמך
כך ייקל לך לקבל את מי שמולך, כך מי שמולך לא יאיים עליך וכך כמובן תרבי בכבוד חברך.
בהצלחה רבה!
בת-חן