שאלה
שלום הרב, נפלתי חזק באינטרנט. אינני יודע איך הגעתי למצב הזה. בור שאין לו תחתית. ךוט גלשתי וגלשתי וטימאתי כל ניצוך טהרה שאי פעם היה לי. אינני מבקש תנחומים על גודלה של תשובה ואף לא דיבורים על קדושתה של נשמתי פנימה, אלא אשמח מכבוד הרב שיענה לי על שאלות שברגעים אלה אני מרגיש שכל כולי תלוי בהם. האם יש יכולת להשיב תמימות? האם אוכל לחזור להיות טהור ותמים כמו לפני כל המררות שראיתי? איך מתקנים את כח הדמיון? מתי אדע שחזרתי בתשובה? כבר נמאס לי המרדף הזה אחרי כל נפילה, מרדף אחרי הטוב שנראה שלעולם לא חוזר. רק ייאוש ותחושת ניכור איומה לכל דבר שבקדושה, רצון פוט להתבודד באיזה יער כמה שנים להרבות בשתיקה ולא לראות שום אשה. אינני יודע כלום. רק שרחוק ניא מאד . סליחה על החוסר בהירות, הרב לא חיבי לענות. נובע מייאוש אדיר וידיעה באמת כנה של כמה הזוי ועגום שלכל ילד כמוניייש בית בושת בכיס והוא חשוף לאינספור זרמים תרבותיים שמובילים אותו כאילו אוטומתית לשאול הזה ועולם כמנהגו נוהג. . אולי עדיף שאמות וזהו הרי יכלתי להתנתק מזה בכמה הזדמנויות והמשכתי ליפול, מהבוקר. . אני גם לא לכיל ילהגי שאשאדשוב לזחהחטא לעולם , ומהרמבם נראה שתשובה זה באמת תהליך כל כך חד ודורש שהיחס לחטטים היאתריותבאיאא מרעל גשמי, בגללחלטא אחד קטן "דרך השב ששיההיבוכה ומתחנן וצועק כל ימיו" ואני? כל כך הרבה חטאים ועם כאב מאד מינימלי בתוך לופ שלא יוצא ממנו, לא לזה התכוון הרמבם. בקיצור סתם בזבזתי את זמן הרב בדברים לא מובנים סליחה לילה טוב
תשובה
שלום וברכה
אעשה כבקשתך, ואתמקד רק במה שבקשת:
עולם העבודה הרוחני מכיר בשני מפגשים עם התמימות: התמימות הראשונה והתמימות השניה.
התמימות הראשונה היא זו שאנו נולדים עימה, היא חלק מילדותנו, והיא הבסיס לטוהר הבסיסי הקיים בנו.
היא נפגעת בנפילות הקשות. אי אפשר כמובן להשיבה, כי היא כבר לא תהיה ״ראשונה״.
אבל, יש עולם שלם של ה״תמימות השניה״.
זו ששבה לתמימותה עם הצלקות, עם הפגיעות ועל הנפילות.
היא נובעת מכך שלאחר הכרת התהום - יש רצון פנימי עמוק להתרחק משם. להיות אחר. להתקדש מחדש. לרצות בקשר פנימי עמוק עם בת זוג, שבסופו תהיה התקשרות גופנית, אך לא בתחילתו.
זו דרך הרים. יש בה עליות וירידות.
ומה שמניע אותה הוא ההכרה שמול האלטרנטיבות - בוחרים בטוב, ברצון, בתשוקה הרוחנית, ביכולת העמידה, בקשר הפנימי העמוק.
התשובה לשאלה בדבר היכולת להתעצם בתמימות לאחר נפילה היא אפוא: כן, בהחלט, לאחר מסע.
כל טוב