שאלה
שלום,
רציתי לשאול מה נחשב מנהג שנחשב כדין שאסור לבטלו? מה למשל ההבדל בין תרגום התורה בקריאת התורה ע"י מתורגמן שיחסית התבטל או שמו"ת עם פרש"י במקום תרגום אונקלוס, או ברכות השחר בציבור בביה"כ או בבת אחת הכל במקום ולא כפי הסדר- כשפוקח את עיניו פוקח עיוורים, מתלבש- מלביש ערומים וכו'?אני בטוח שתרוץ כמו רוח רעה או ידיים מטונפות לא ממש תירוץ כי קודם כל בימינו כן ישנים גם עם בגדים ולא ערומים אז הידיים לא מטונפות וגם בזמן התלמוד שהתקינו ברכות השחר בצורה הנ"ל יכול להיות שישנו ללא בגדים. כ"כ אם לא מבינים את התרגום אז מבטלים? הרי אסור לבטל, מנהג ישראל דין הוא, אל תטוש וכו' אז למה עדיין קיים מנהג קטניות שאין לו שום טעם וריח בימינו(ויחסית גם בעבר שרק חיפשו איזה תירוץ לשמרו), כ"ש שיש ראשונים אשכנזים שלא הסכימו עם מנהג זה והוא גם נגד התלמוד, ותרגום התורה בקריאה התורה ובשמו"ת מבטלים והוא דין התלמוד?! הכיצד?!
תודה רבה.
תשובה
בס"ד
שלום וברכה
כדי להבין במנהגים ותקנות יש צורך בידע רב, מתי זו תקנה ומתי גזרה. כמו כן צריך לדעת מה סיבת התקנה, ולא ברור שאתה יודע את כל הדברים הללו, ואולי כדאי לעבור על ספרו של הרב ישראל שצפינסקי התקנות בישראל, יש ארבעה כרכים של מוסד הרב קוק, ורק לאחר מכן לעורר שאלות שהן חלקיות.
עיקר גזרת קטניות נוצרה בגלל דברים שעושים מהם דייסות ומתוך חשש שמא יחליפו בין קטנית ודייסא, כפי שכתב רבינו פרץ שכך נהגו כבר מימי חכמים קדמונים. משמע שזו גזרה קדומה בגלל החלפת הדייסות. אמנם נאמרו עוד נימוקים כמבואר במאמרו של הרב זוין במועדים בהלכה על גזירת קטניות, אבל היסוד גזירה שמא יתבלבלו.
לפי יסוד זה גזרות שבאות שמא יתבלבלו לא בטלות, וכפי שהדין בגזרת נדה וזבה, וכן גזרות דם טוהר וכדו', כל מקום שגזרו גזרה מחשש בילבול לא בטלה הגזרה ואין לדמות זאת לתקנת התרגום שאלו תקנות לטובת הקהל והקהל יכול לשנות את התקנה או צורת אמירת ברכות השחר אין כאן גזרה אלא תקנה. כך שהשאלה היא רק אם מסבירים את גזרת הפטריות כתקנה אולם אין זו תקנה אלא גזרה, ולכן אי אפשר לבטלה, שהיא תקנת קדמונים.
מועדים לשמחה
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ :