ממש אוהבת סרטים ולא יודעת להגביל את עצמי

שלום יקרה,

את כותבת שמציק לך לראות סרטים ושאת רוצה לחיות חיי אמת. אני חושבת ששני הדברים קשורים ממש זה לזה. מציק לך שאת רואה סרטים כי את חייה אמת, רוצה לחיות אמת. חשוב לזכור לפני הכול שהאמת היא קשה ולכן נושאיה מעטים. את בוחרת להיות מהנושאים האלה למרות הקושי שטמון בבחירה ונשיאה האלו. לכן כשאת לא מצליחה להתיישר ולפעול על פי האמת הזו, את מתבאסת ולא מקבלת את המציאות הזו. הרצון הזה שלך לא מובן מאליו בכלל ואיתו תוכלי להתקדם ולחיות על פי האמת.

חכמים מורים לנו שכל עבודה פנימית אפשר לעבוד בשלושה תחומים: מחשבה, דיבור ומעשה.

מחשבה. כמו שכתבתי, נראה לי שכבר את מודעת למצב האידיאלי שאמור להיות והמחשבה שלך לגמרי נמצאת שם. מה עוד הייתי עושה כדי לטהר את המחשבה? אולי לומדת על זה ועל דברים אחרים שיכולים לעלות אותך מעלה. את יכולה לחפש ברשת שיעורים ומאמרים בנושא הזה, גם באתר שלנו יש לא מעט תשובות בנושא הזה. את יכולה גם ללמוד ספרים כלליים בעבודת המידות שיעזרו לך להתקדם בנושא הזה ובדברים אחרים, כמו למשל, מסילת ישרים, אוהב ימים של צבי אייל, בכל לבבך של הרב אליעזר קשתיאל (על מידותיו של רועי קליין) ועוד ועוד. העיסוק העקיף דווקא יכול לעזור מאוד כי לפעמים דווקא כשאנחנו לא תוקפים ישירות אלא עובדים כביכול על דבר אחר, הדבר עצמו נפתר מאליו או לפחות ממדיו נהיים קטנים יותר.

דיבור. וידוי. חלק בלתי נפרד בחזרה בתשובה הוא הווידוי בפה. ממש לומר את מה שעשיתי מול ריבונו של העולם. האמירה הזו מסייעת לי להגדיר לעצמי מה עשיתי, מבררת לעצמי מה לא טוב במה שעשיתי וממה אני צריכה להתרחק. לפעמים האמירה בפה מדייקת את המצב שלי ומראה לי שהוא לא כמו שאני חשבתי שהוא, לטוב ולרע.

מעשה. יש שיטה שנקראת "12 הצעדים" ויש בה טיפים מעשיים להתמודדות עם מעשים לא רצויים בעינינו שקשה להיפטר מהם והם הפכו לחלק מחיינו. ממליצה לקרוא עליה באינטרנט ולנסות אם היא מתאימה לך. את יכולה גם לשתף חברה או אדם קרוב אחר ולבקש מהם שיהיו שותפים לתהליך הזה (לשתף אותם, להתייעץ איתם).

חוץ מהשיטה הזו, את יכולה להחליט להתנזר מהסרטים בהדרגה. בכל עבודה שאנחנו עושים, אנחנו לא קופצים מיד לשלב הסופי אלא עולים שלב שלב, מתנזרים קצת ועוד קצת. למשל בלשון הרע, לא נגיד לעצמנו- עכשיו אני לא מדברת בכלל כי לא אצליח לעמוד בזה אלא אנסה לא לדבר שעה ואח"כ שעתיים וכן הלאה. חשוב לא לנסות "לתפוס מרובה" כי אז עלולים להתייאש מהר אם לא מצליחים. דווקא ההצלחות הקטנות הללו יכולות להקפיץ אותנו ולהמריץ אותנו להתקדם עוד ועוד.

כתבת שאת מרגישה שההתמודדות הזו משפיעה עלייך על עוד תחומים בחיים. טבעי שדבר שמפריע לנו יפגוש אותנו בכל דבר כמעט. אבל האמת היא שבעבודת ה' התוצאות אינן העיקר. שמעתי פעם מהרב אלישע וישליצקי שבאדם המודרני יש סתירה. מצד אחד, הוא רוצה מאוד להצליח אך מצד שני, הוא לחוץ מאוד להצליח. וכך מרוב שהאדם עסוק בתוצאות, הוא לחוץ ומכווץ ולא נותן לעצמו מקום לפעול כפי שהיה רוצה. ה' לא הפקיד בידינו את מפתח הלחץ ואת מפתח התוצאות אלא את מפתח ההשתדלות ולכן העיסוק בתוצאות הוא החמצת העמל ולא מה שה' רוצה מאיתנו. ה' לא בודק כמה סרטים ראיתי אלא האם ניסיתי לא לראות את אותם סרטים? מה עשיתי בשביל לא לראות את הסרטים האלה? אפשר לומר אפילו שאם היינו משוחררים ממבחן התוצאה, היינו עמלים באמת ואולי גם משיגים את מבוקשנו.

כך גם כותב הרב זילברברג:

"... אבל ה' יתברך רוצה שנשריש בנפשנו

שאין הוא דורש מאיתנו

שום הצלחות

ושם תוצאות

ושום הרגשות בלב,

כי אם רק דבר אחד ויחיד חפץ ה' מאיתנו:

להשתדל

ושוב להשתדל

ושוב להשתדל..."

(מתוך "שיחות התחזקות", הרב צבי מאיר זילברברג)

עלי מעלה מעלה בשמחה ובנחת.

מוזמנת להגיב או לשאול עוד בנושא זה ובכל נושא אחר במייל שלי או באתר.

שנה טובה ושמחה,

כל טוב,

רינת rinathaber@gmail.com.