ללא נושא

בס"ד

לכבוד תלמיד ישיבת ההסדר הידועה, שלום
אני מבין היטיב את התסכול שאתה חש. אתה רוצה לתרום, לתת מעצמך, והמציאות לא מאפשרת לך להגשים את רצונותיך ושאיפותיך. אין ספק שאתה בחור אידיאליסט, שלמרות שעבר בחייו דברים לא פשוטים, אינו נשבר וממשיך לרצות לעשות את הטוב ביותר. לפני שאמשיך בתשובה, הייתי רוצה לספר לך שלושה סיפורים קטנים שקרו לחברים שלי בצבא –
א. חבר שלי התגייס לצנחנים, לאחר שהתאמן במשך זמן רב על מנת לעמוד בגיבוש ובטירונות. באחת מן הצניחות הראשונות, בגלל טעות - לא מצדו - בתכנון הצניחה, הוא צנח על משטח בטון ושבר את הרגל באופן חמור. הוא ישב בבית עם "גימלים" במשך קרוב לחודש, ולאחר מכן הופנה לתפקיד במודיעין.
ב. שלושה חברים שלי, שהתגייסו לנח"ל, עשו את כל המסלול ברעל, יצאו לקורס מכי"ם וסיימו אותו בהצלחה. כשהגיעו להצבה בחזרה בגדוד, אמר להם המג"ד שיש לו עודף במכי"ם ושלח אותם להיות חפשי"ם, באופן שכמובן לא מיצה כלל את יכולותיהם.
ג. חבר אחר שלי, שהיה איתי בשריון בחטיבת ברק, יצא למטקי"ם (מפקדי טנקים – מקביל למ"כ), וכשסיים את הקורס נשלח להיות מדריך נגמשי"ם בבאלי"ש, תפקיד לא קרבי.
הסיבה שאני מספר לך את הסיפורים האלו, היא כדי להדגים לך שלא תמיד המציאות מאפשרת לנו להגשים את שאיפותינו, אפילו אם הן שאיפות שנובעות מאידיאלים אמיתיים ונכונים. הרי גם אתה, בבחירתך ללכת לישיבת הסדר ולא לשלוש שנים מלאות בצבא, או לישיבה גבוהה, עשית בחירה ובה וויתרת באופן מודע על הגשמה באופן מלא של שני האידיאלים, זאת מתוך הבנה שהמציאות מורכבת והשאיפות שלנו אינן יכולות להתגשם במלואן.
אתה כועס, ואתה צודק. בהחלט מן הצדק היה שיאפשרו לך להגשים את השאיפות שלך בצבא, בדיוק כמו שבכל אחד משלושת הסיפורים שהבאתי היה ראוי וצודק שהחבר'ה יוצבו בתפקידים הכי קרביים והכי רציניים שיש, תוך מיצוי מלא של יכולותיהם. אבל המציאות חסמה אותם, וכך המקרה גם אצלך. אין טעם לכלות את הכוחות שלך במאבק עיקש וחסר תועלת בהורים שלך ובמציאות, ואין טעם לדפוק את הראש בקיר – הראש ישבר קודם.
הפתרון הנכון לכל המצבים האלו, הוא להתבונן במציאות בצורה מפוכחת, ולנסות להעריך כיצד אתה יכול ליישם את הרצונות, השאיפות והאידיאלים שלך באופן הטוב ביותר במציאות הקיימת. בדיוק כמו שעשית כשבחרת ללכת לישיבת הסדר.
על פי הידוע לי, לחייל המתגייס כאח שכול, מוצמדת משקי"ת שתפקידה לדאוג שהוא יוצב בתפקיד איכותי, ולא בתור מש"ק ממטרות. אם תפעל נכון, ומתוך הבנת המציאות כמו שהיא, תוכל להגיע לתפקידים שבהם תהיה שותף לפעילות שתהיה לא פחות חשובה ומרתקת משירות בצנחנים. חברים שלי שהיו כף למדים (=כושר לקוי) בכו בשביל להגיע לתפקידים כאלו. אני אישית מכיר בחור שהציל חיי אדם בתפקיד כזה במודיעין בגבול הצפון.
אין כאן ניחומים, ואני לא טוען שהרווחת. בסופו של דבר, כל אחד מאיתנו היה רוצה להיות בשייטת ולהיות קרבי ביותר. אך כל אחד מאיתנו גם צריך להתבונן בעיניים מפוכחות במציאות, והיכן שהיא אינה ניתנת לשינוי – לפעול בתוכה ולהרוויח, במקום לשבור את הראש ולצאת ללא כלום, כשאתה והסביבה מתוסכלים.

חזק חזק ונתחזק, בעד עמינו, ובעד ערי אלוקינו, וה' יעשה הטוב בעיניו
ברוך, צוות המשיבים של ישיבת הר עציון