שאלה
בעה"ית
שלום לרב,
אני צריך להכין שיעור וזהו הנושא שבחרתי, לאחר שליקטתי מקורות אני צריך לישב את הסתירה בדרכים מעניינות אם באפשרתוך לעזור לי אני אשמח מאוד תודה רבה.
ויקרא יט פס' לב':
מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלקיך אני ה'.
מצוה רנז בספר החינוך:
מצוה לכבד חכמים ולקום מפניהם וזה מה שנאמר מפני שיבה תקום.
שתרגם אונקלוס מן קדם דסבר באוריתא תקום.
והדרת פני זקן פירשו רבותינו זכרונתם לברכה מסכת קידושין לב עמ' ב' אין זקן אלא מי שקנה חכמה וגו'.
ועוד כותב בעל ספר החינוך- ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות. ועובר עליה ביטל מצווה עשה ועונשו גדול למען כי זה יסוד גדול.
שולחן ערוך (שם)
כתיב מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, זקן זה פירושו תלמיד חכם כמו שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, והתם בודאי בחכמה תליא מילתא, כדכתיב אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, לכן מצות עשה לקום מפני תלמיד חכם מופלג בתורה אפילו אינו זקן בשנים ואינו רבו. וכן מצוה לקום מפני שיבה דהיינו בן שבעים שנה אפילו הוא עם הארץ ובלבד שלא יהא רשע. ואפילו זקן גוי מהדרים אותו בדברים ונותנים לו יד לסומכו.
ספר דברים פרק ז- כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ. וּנְתָנָם ה' אֱלֹהֶיךָ, לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם; הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם
פרשו רבותינו 3 פירושים ללא תחונם, ואחד מהם, לא תיתן בהם חן.
וכן כך בספר החינוך מצוה תכו:
שלא נחמל על עובדי זרה ולא יישר בעינינו דבר מהם כלומר שנרחיק ממחשובתינו ולא יעלה על פינו שיהיה במי שהוא עובד עבודה זרה דבר תועלת, ולא יהיה מעלה חן בעינינו בשום עניין, עד שאמרו רבותינו זכרונם לברכה מסכת עבודה זרה דף ז שאוסר לומר כמה נאה גוי זה או מה נחמד ונעים הוא ועל זה נאמר ולא תחנם.
אוי איזו סתירה נוראה וגדולה נוצרת לנו שצריך לפשט אותה וזאת חובה.
איך יתכן שמצוה אותי רחמנא יתברך ויתעלה שמו הגדול לכבד פני שיבה ומרן הבית יוסף מפרש לי שחייבים אנחנו גם בכבוד גוי.
לעומת זאת בספר דברים מצווים אנחנו שלא לתת חן בגוים.
איך יתכ
תשובה
שלום רב,
שאלה מענינת כתבת והיא צריכה תלמוד. מפאת הקיצור אביא מספר תשובות לסתירה זו.
א. מפני דרכי שלום יש להדרו בדברים.
ב. כיון שיש מצווה אין זה תחנם שאסרה תורה, ורק בדברי רשות שייך. כאן זהו צורך האדם עצמו לקיים המצווה ולכן אין כאן לא תחנם. וכ"כ הטורי אבן חגיגה סימן ב'. וכ"כ רע"ק איגר בגיטין יג.
ג. על פי הרמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק י "וכן אסור לספר בשבחן ואפילו לומר כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו, קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם שנאמר ולא תחנם לא יהיה להם חן בעיניך, מפני שגורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים" ניתן לומר דווקא לומר דברי שבח אסור, אבל לכבד גוי זקן מותר ואין כאן לא תחנם. וכן לומר כי דווקא ללמוד ממעשיו הרעים במקום שאינו הגון ואז אין חובת הידור דברים לפניו, אבל זקן גוי הגון אין חשש כזה.
ד. כמאירי הסובר כי כל דיני עכו"ם לא שייך בעמים המתוקנים בנימוסיהם.
ה. לומר שבח גוי אסור אבל כיבוד הוא מצד שהוא בריה שבראה ה' ולכן מותר להדרו בדברים.
ועוד...
כל טוב,
חיים רטיג, ישיבת "בינות".
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם