שאלה
בס"ד
אני כבר ילדה גדולה, ואפילו יש לי ילדה.
אני מבינה את הצורך בתפילה, רוצה להכיר תודה לה' ועושה זאת בימים שקשים לי..
אבל.. בשגרה כשטוב לי, אני מרגישה שאני מצליחה לעצור להתפלל רק כיון ש:
*'צריך',
*כי אני רוצה שהילדים שלי ילמדו להתפלל,
*כי אני רוצה להצליח להתפלל "כל יום".
אבל.. במשך השבוע אני נוסעת מוקדם ואין לי זמן ל'שחרית', (וןכשיש זמן, אין כוח) בשביל "מנחה" אני ממש צריכה לעצור הכול לפעמים. ולפעמים אני פשוט לא רוצה.. או לא מצליחה.. ודוחה את זה עד השקיעה ואז הרבה פעמים עוברת השקיעה ואני לא מספיקה להתפלל 'אני מניקה'/ 'אני בנהיגה' ועוד ועוד תירוצים.
משהו בו מרגיש כי רק מי שממש חונך על רצון להתפלל יצליח. משהו בי רואה, (על-פי ההשקעה שלהן לכך) שכל החברות שלי שחונכו לכך באמת מצטערות כשהן לא מצליחות להתפלל בשבתות, חגים וכו'.. ואני לא ממש מצטערת, אולי קצת מתבאסת בזמנים מיוחדים. אבל לא יותר מזה..
אז איך עושים את זה? איך מצליחים לרצות ממש להתפלל?? איך מצליחים לחנך לכך את ילדי?
אני רוצה להעיר בנוסף 2 הערות:
- כשבעלי קם מאוחר לתפילה ממש קשה לי עם זה, כי בבית הוריי הורגלתי לראות את אבי קם ותיקין בכל בוקר למרות עבודתו הקשה, אך את אמא זכינו לראות מתפללת רק לאחר שהבריאה מאיזו מחלה קשה כשהייתי בערך בת 15. מאז גם התחלתי להתפלל ולרצות להתפלל, אבל לא מהסיבות הנכונות מספיק (לדעתי). לא מהסיבות שממש מצליחות להעמיד אותי כל יום..
- בנוסף אני סטודנטית במכללה דתית וכבר למדתי כמה פעמים את ה'תפילה' את הצורך וכו', ואפילו עשיתי עבודות שהיו אמורות לקדם אותי אבל זה לא ממש עבד.. עכשו אני צריכה לעשות עוד עבודה, כנראה שאבחר התפילה כדי שתהיה לי מכך גם התקדמות אישית. ובתור התחלה חשבתי לפנות אליכם.
מה עושים? איך מתקדמים מפה?
תודה רבה אנשים יקרים!
תשובה
שבוע טוב
אשרייך שאת עוסקת רבות בנושא התפילה ומחפשת את הדרך להתקרב לרבש"ע.
איני בטוח שישנה תשובה אחת נכונה לשאלה 'איך מצליחים לרצות להתפלל'. הדבר שונה מאדם לאדם וממציאות למציאות, וכל שאני יכול הוא לפתוח כמה אפיקים, ובע"ה תמצאי את נתיבך את.
א. למרות שכולנו מחפשים את התפילה שבאה מתוך הרצון החופשי (וודאי שזוהי תפילה במובנה השלם), הרי שיש צד של 'תמידים כסדרם' בתפילה. גם להתפלל כי זו מצוה או כי זה חלק משגרת חיינו, זוהי תפילה ויש לשמוח עליה.
ב. כשטוב לנו, באופן טבעי, אנחנו מבקשים מה' פחות בקשות. אפשר לחזק את התפילה במקרים כאלו באחת משתי גישות - או לחשוב על הטוב שיש לנו ולהודות לרבש"ע על כל מה שנתן לנו, או להסיט את המחשבה אל אחרים (מכרים או בכלל - פצועים, נזקקים וכו') ולבקש עבורם.
ג. כדאי להפוך את הבקשה הנהדרת שלך בשאלה הזו לתפילה בעצמה - לעמוד מול רבש"ע ולבקש ממנו שיסייע לך להתפלל (ה' שפתי תפתח, ופי יגיד...)
ד. ואולי ניתן לנסות ולא 'להתפלל' אלא 'לדבר עם הקב"ה'? פשוט לדבר, בלי להשתמש בנוסח הסידור המוכר.
והערה לסיום, שלא קשורה רק לתפילה - נסי ללמד זכות על אישך ולא להשוות אותו לאביך (כשם שלא היית רוצה שישווה אותך לאימו...)
בהצלחה רבה
אורי
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם