שאלה
שלום לרב ,
ראשית אספר על עצמי מעט, ואשמח לשמוע את דעתך.
אני בת 23 יש לי נכות המתבטאת בכך שאני בכיסא גלגלים ונעזרת במכונת הנשמה, כשהייתי בת 6 עברתי תאונת דרכים שכתוצאה ממנה הנכות.
כיום אני סטודנטית שנה שנייה.
לפני כשלושה חודשים הכרתי בחור מדהים, שהוא עיוור ויש לו בעיית יציבות בהליכה, הוא כן הולך אבל עם עזרה.
אני מרגישה שמאד נקשרנו וטוב לנו יחד, אבל בגלל המגבלה ישנם פחדים וחששות...
האם זה אפשרי בכלל ונוכל לחיות יחד? האם זה לא מעמסה על ההורים שלנו, לא מבחינה כלכלית, אלא פיזית ורגשית?
איך נתפקד ונחזיק משפחה? ועוד...
מצד שני כ'כ טוב לנו ובסה'כ גם אנחנו בני אדם ולא רוצים להיות לבד בעתיד...
מה דעתך?, אשמח מאד לתובנות...
תשובה
שלום שלום
ראשית, משמח לשמוע על ההיכרות הזו ועל השמחה המתלווה לאהבה וחברות.
שנית, כל מערכת יחסים מלווה בחששות וספיקות, ואלו מסוג הדברים שלעולם מוגדרים כ´קשים מקריעת ים סוף´. ההכרעה להתחתן בסופו של דבר היא סוג של נס, משהו שצריך לדלג אליו מעל הדילמות והשיקולים ההפוכים.
שלישית, המקרה אותו את מתארת מורכב יותר, לאור השאלות ביחס להורים ולמשפחה העתידית. קשה לי עד מאוד לנקוט עמדה מבלי להכיר לעומק את המציאות ואת הנפשות הפועלות. כמדומני ששווה להתייעץ עם מישהו המכירכם היטב.
לצד זאת אציין כי לדעתי את ההורים אפשר בפשטות לשתף בתחושות העמוקות ביחס לחבר הנוכחי ובתהיות (האישיות ואלו הקשורות אליהם). כמדומני שאם מערכת היחסים איתם תקינה, הם יענו בכנות לשאלותייך, וליבי אומר לי שישמחו בך ויסמכו עלייך.
היי בטוב
אורי
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם