ללא נושא

שלוום רב,
אני מבין מאד את המקום בו את עומדת. תחושת הכפיה , במיוחד לכאלו שהיו ילדות טובות, מבית טוב, שלא מרדו אף פעם, כאשר אבא, הרב, ואולי בהמשך הבעל, אומרים מה לעשות וכיצד לחיות.
ואת מלאה מרירות, את נמצאת במקום שבו החיים העמידו אותך, ולא תמיד מבחירתך.
ומצד שני את מהלכת על אותה המשבצת ורוצה אותה, את אומרת על עצמך כי את דוסית, ובכל זאת חיים דוסיים כאלו מעצבנים אותך.
את מבינה בשכל את האמת, אבל בפנים יש לך חוסר נוחות בה.
כיון שלא פרקת עול, ואולי לא הרגשת תחושה מדומה של חופש, של אנרכיה, מרגישה צד של חסרון.
גדלת בבית טוב, אולי טוב מידי, הורים מבינים מקשיבים ואוי, רחמנא ליצלן, גם דוסים.
לגבי הבחורים, יש דוסים פתוחים, היכולים לאתגר אותך, לתת לך את התחושה של חופש בגבולות ההלכה, לאהוב אותך, ולא לדבר איתך כל הזמן דברי תורה. אולי זו תופעה של בחורים שלא יודעים כיצד לדבר עם בחורה, אז הם בורחים לדברי תורה.
אני מוכרח להעיד שאותי דברי תורה מלהיבים, וחבל לי שלא ניסית אי פעם להתחבר לרעיונות הגדולים בפנימיות התורה, אולי זהו המחיחר של חוסר ההשקעה בבנותינו, את הבנים מטפחים ואת הבנות מזניחים. לא תמיד כמובן.

אני שבאתי מחברה לא דתית, שבחרתי ללמוד תורה, יכול לומר שאותי דווקא דברי תורה מאוד מלהיבים.

הרב אין תפקידו לומר לך מה לעשות ולכפות עלייך, הרב הוא גורם מייעץ בעבודת ה'. תרצי תקבלי לא תרצי אל תקבלי. הכפייה היא רק בעינייך אבל לא במציאות.
לגבי מניעה ולידת ילדים. אני לא חושב שצריך להתחתן לפני שמכירים את הבעל, לפני שהקשר הרגשי הוא עמוק, וממילא הילדים הם פרי האהבה בין בני הזוג. ילדים בגיל צעיר, זהו יתרון שלומדים להכיר אותו בחיים. לי יש שבעה. ואין דבר משמח יותר, נעים יותר מילדים.
גם שמירת נגיעה בזמן ימי הנידות הינה הגנה מפני חשש של ביאה. והקשר הנפשי, עם כל הקושי בכך, נעמד על הרוח הטהורה של הנפש , ללא מגע גופני ואותה אהבה אפלטונית, מטהרת את הרגש הגשמי, הבהמי של התשוקה למעשה הזיווג, אז תדעי כי בעלך לא נמצא איתך רק לסיפוק תאוות הבשרים, אלא, גם עבור הפנימיות שלך, וגם אם האשה לא תמיד צריכה את הדבר , כי נטייתה לרוחניות ולרגש מפותחת , הבעל צריך את זה.
אני מסכים שהתשובה , ההלכה אוסרת לא מספקת, צריך להבין את העומק וממילא להזדהות, וממילא החופש האמיתי יהיה לקיים את דבר ה' ולא הכרח.
אני מוכרח לציין שמבין השורות אפשר לחוש כי יש בך השעו של תרבות המערב, של התרבות החילונית, והיא זו המביאה אותך להרהר ולערער על דרך החיים הטהורה. כי החופש המערבי קורץ לפעמים, אולם, זהו חופש מדומה שעתיד להתפוצץ בריקניותו.
לכן, את קוראת להלכה פרימיטיבית לרבנים כופים על הבריות, ועל הבחורים שמדברים דברי תורה את מסתכלת כעב"מים, זו השפעתה של תרבות זרה המשדרת זאת אינספור פעמים בכל אמצעי התקשורת.
אם תשתחררי מהכעס הפנימי שלך, תחשבי ותעבדי ל הנפש הפנימית שלך, אני בטוח כי תקבלי החלטות חשובות וטובות שיביאו אותך למצוא את בן הזוג שלך ואת החיבור המיוחד שלך לעולם היהדות, שהוא עולם של חסד שנבנה.

כל טוב,
חיים רטיג, ישיבת ההסדר "בינות" רעננה.