כיצד מוצאים את האיזון הנכון בין מידת החסד למידת הדין

שלום וברכה

זו סוגיה נפלאה.

יישר כוח.

עצה: לוותר על הניסיון למצוא איזון בין המידות האלה. הוא בלתי אפשרי.

למעשה בלתי אפשרי למצוא איזון בין שתי מידות יצרניות.

שכן, לא זו בלבד שבכלל לא ניתן למתוח קו מדויק, אלא שמה שנכון היום לא בהכרח נכון מחר, מה שנכון ביחס להחמצת ההלכה בנושא אחד אינו בהכרח נכון במצב השני, וכדו׳.

לוותר אין פירושו להפסיק לעסוק בשאלה.

לוותר בהקשר זה פירושו - עצה לפנות לדרך אחרת.

ראשיתה היא בדברי קהלת שדבריך מתאימים להם: ״אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך״, או בהקשרים אחרים ״אל תהי צדיק הרבה״ ״אל תרשע הרבה״.

ומתוך כך, לבחור בכל פעם את מה שמיטיב עימך בנקודת זמן שאתה עוסק בשאלה זו.

לעתים המיטב היוצא מאתנו הוא על ידי דרישה הולכת וגוברת;

לעתים על ידי החסד;

כשמתעוררת בך תשוקה לעלות קדימה - תהסס. אולי זו עצת היצר הרע דווקא, שיביא אותך ל״דינים״. אולם אם אתה חש שעתה זה יוציא אותך טוב יותר - תבע מעצמך.

כשמתעוררת בך תשוקה להניח מעט לעצמך - תהסס. בדוק האם זה רצף של מעשי ״חסד״, ואז סביר להניח שמקורם ביצר הרע המחליש, אך אם מקורו ברוח חופשית פנימית הזקוקה לזה כעת - הרפה.

זה נכון גם בבדיקה הפנימית של עצמך.

זה נכון גם במבט על זולתך. אם הציפיות מאחרים להיות יותר טובים אכן מעוררות בך אהבה גדולה וציפייה ורצון בכך שאכן תהיה הטבה יותר גדולה - ההתבוננות הזו טובה לך בשעה הזו;

ואם הציפיות האלה משניאות את האחרים עליך - תרפה. זה לא מוביל לשום מקום טוב.

ודרך נוספת -

לשנות את המילה ״להקפיד״.

יותר טוב: להיות נאמן יותר לברית.

ואם תרצה להמשיך לדון בשאלות אלו, המתאימות מאוד לבן 17 ולבן 70 - אשמח.

כל טוב

שלום וברכה

זו סוגיה נפלאה.

יישר כוח.

עצה: לוותר על הניסיון למצוא איזון בין המידות האלה. הוא בלתי אפשרי.

למעשה בלתי אפשרי למצוא איזון בין שתי מידות יצרניות.

שכן, לא זו בלבד שבכלל לא ניתן למתוח קו מדויק, אלא שמה שנכון היום לא בהכרח נכון מחר, מה שנכון ביחס להחמצת ההלכה בנושא אחד אינו בהכרח נכון במצב השני, וכדו׳.

לוותר אין פירושו להפסיק לעסוק בשאלה.

לוותר בהקשר זה פירושו - עצה לפנות לדרך אחרת.

ראשיתה היא בדברי קהלת שדבריך מתאימים להם: ״אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך״, או בהקשרים אחרים ״אל תהי צדיק הרבה״ ״אל תרשע הרבה״.

ומתוך כך, לבחור בכל פעם את מה שמיטיב עימך בנקודת זמן שאתה עוסק בשאלה זו.

לעתים המיטב היוצא מאתנו הוא על ידי דרישה הולכת וגוברת;

לעתים על ידי החסד;

כשמתעוררת בך תשוקה לעלות קדימה - תהסס. אולי זו עצת היצר הרע דווקא, שיביא אותך ל״דינים״. אולם אם אתה חש שעתה זה יוציא אותך טוב יותר - תבע מעצמך.

כשמתעוררת בך תשוקה להניח מעט לעצמך - תהסס. בדוק האם זה רצף של מעשי ״חסד״, ואז סביר להניח שמקורם ביצר הרע המחליש, אך אם מקורו ברוח חופשית פנימית הזקוקה לזה כעת - הרפה.

זה נכון גם בבדיקה הפנימית של עצמך.

זה נכון גם במבט על זולתך. אם הציפיות מאחרים להיות יותר טובים אכן מעוררות בך אהבה גדולה וציפייה ורצון בכך שאכן תהיה הטבה יותר גדולה - ההתבוננות הזו טובה לך בשעה הזו;

ואם הציפיות האלה משניאות את האחרים עליך - תרפה. זה לא מוביל לשום מקום טוב.

ודרך נוספת -

לשנות את המילה ״להקפיד״.

יותר טוב: להיות נאמן יותר לברית.

ואם תרצה להמשיך לדון בשאלות אלו, המתאימות מאוד לבן 17 ולבן 70 - אשמח.

כל טוב