שאלה
שלום כבוד הרב.
אני בגיל קרוב ל-28 ובמערכת יחסים עם בת זוגתי בת ה-29 מזה כשנה פלוס. עברנו לגור יחד לפני כמה חודשים, ופחות או יותר ככה תיארתי את האישה שארצה לעתיד ולהקים איתה בית, עד שיש בינינו לפעמים חילוקי דעות וויכוחים, שלפעמים אנו יוצאים מהכלים וכועסים מאוד אחד על השנייה. כשזה קורה - זה מאוד מרתיע אותי ומפחד שאולי זה משהו חריג שלא אמור לקרות בסדר גודל כזה, ואולי זה בכלל טעות להמשיך ביחד וזו לא התאמה עתידית מוצלחת ובריאה. אני יודע שלאהוב זה מורכב וצריך לבנות אהבה.
רציתי לקבל הכוונה וייעוץ:
איך בונים אהבה טהורה ואמיתית?
מה הדברים והתכונות העיקריות שצריכות להיות לפני בחירת כלה? ומאיזה תכונות עדיף להתרחק בזוגיות?
עד כמה חריג וצריך להדליק לי נורה אדומה העובדה שאנחנו מאבדים את הכלים וצועקים זה על זו? והאם זה תקין בזוגיות לפני החתונה?
איך אני יכול לדעת שבאמת אני אוהב אותה? או שאני בכלל ״משלה״ אותה...
תשובה
שלום לך.
ראשית, ברצוני לציין לשבח את החלטתך להקים בית בישראל ע"י קשר רציני ואמיתי. זה מאוד משמח. השאלות ששאלת הן שאלות חשובות מאוד. עם זאת אני חייב להעיר- השאלה האחרונה שלך היא חשובה מאוד, והיא לא כל כך מסתדרת עם העובדה שעברתם לגור יחד, שהרי אם אתה "משלה" אותה- מדוע אתם אוכלים באותו המטבח?... בכל מקרה נשתדל להתייחס לכל הנקודות שהעלית בשאלתך.
איך בונים אהבה טהורה ואמיתית?
ישנה טעות נפוצה בקרב זוגות שכדי להשיג אהבה אמיתית צריך התמזגות של שני בני הזוג, שהרי כתוב (בראשית, ב, כד): "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". דהיינו, ההתמזגות היא באמונות ובדעות- לא רבים על כלום, חושבים את אותו הדבר ואוהבים את אותם הדברים. בנוסף, מקובל לחשוב שכאשר בני הזוג מתאחדים גופנית זה עם זו הם מגיעים לשיא האהבה.
הכל טעות.
כדי להשיג אהבה אמיתית צריך שכל אחד יכיר בייחודיותו של השני, באישיותו של השני שאינה דומה לשלך. הרי אם אתה לא מסוגל לאהוב את מי ששונה ממך - סימן שאתה לא אוהב את האחר באמת, אלא פשוט אוהב את עצמך.... וכי היכרת בת זוג רק כדי שאתה והיא תחשבו את אותו הדבר? תאהבו את אותם המאכלים? תתלבשו אותו הדבר? או שתהיו אותו דבר מבחינה רוחנית?? אלא הכוונה היא שכל אחד מבני הזוג שומר על עצמיותו ועצמאותו האישית, ושניהם עובדים למען גורם שלישי (זה יכול להיות הילדים למשל). עד החתונה כל אחד עובד למען עצמו, מפתח את אישיותו (ואולי כאן טמון הסוד למריבות שלכם, כי כל אחד עסוק בפיתוח העצמי שלו). לאחר החתונה עובדים יחד למען בניין הבית. כל אחד מבני הזוג שומר על עצמאותו ופועל למען זולתו.
הרב דסלר זצ"ל מלמדנו הארה נפלאה (מכתב מאליהו, פרק ד): "הורגלנו לחשוב את הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם ייטיב לו. אבל הסברא השניה... האהבה הזאת היא אשר תבוא מן הנתינה בלי ספק." זאת אומרת שהנתינה לזולת אינה תולדה של האהבה (ז"א אני אוהב ולכן אני מעניק), אלא האהבה היא תוצאה של הענקה ונתינה לזולתך. אם תאהב רק מכיוון שאתה מקבל משהו – אתה לא באמת אוהב...
תכונות לבחירת בת זוג
אמנם אין הדרכה פרטנית לגבי התכונות בבת הזוג- ממה צריך להתרחק, ומה צריך לקרב, אבל חכמי התלמוד כן נותנים לנו הדרכה כללית על מה להסתכל בבואנו לבחור את בת הזוג, כמו: לבדוק את המשפחה - 'הנושא אישה צריך לבדוק באחיה' (בבא בתרא קי ע"א), לבדוק תכונות מרכזיות - 'שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים' (יבמות עט, ע"א), לבדוק מבחינת הבריאות - 'לא ישא אדם אישה לא ממשפחת נכפין ולא ממשפחת מצורעים' (יבמות סד ע"ב) וכדומה.
באופן כללי הכל תלוי ברגש ובשכל. אי אפשר לבחור בת זוג לפי הרגש בלבד (בגלל שהיא יפה, או בגלל שאני אוהב אותה, בגלל שהיא מצחיקה אותי וכו'), וגם לא לפי השכל בלבד (לדוגמא היא איננה יפה בעיני, אבל היא חכמה), אלא זה צריך להיות בשילוב שניהם יחד. כאשר אתה בא לבחור בת זוג- צריך לוודא שיש התאמה ביניכם בנקודות החשובות לך (נראות חיצונית, מידות טובות, חינוך ילדים, הסכמה כיסוי ראש, שמירת שבת, טהרת המשפחה, כשרות וכדו'). ובשאר הנקודות- לא חייבת להיות התאמה ביניכם, אלא נתינת מקום של כבוד לרצונותיו של השני, והסכמה על דרך משותפת בנושאים בהם יש לכם מחלוקת, תוך כדי ויתור הדדי.
ויתור
לעתים חושבים בטעות שוויתור משמעותו לוותר על עולם הערכים שלך, על רצונותיך, ועל הדברים שחשובים לך. זה לא נכון. המושג ויתור הוא לא להשתנות ולוותר על ערכיך, אלא הוא ההכרה שלך בשוני של האחר, וכאשר מקבלים את העובדה הזו באמת - אז האהבה אפשרית, ואין צורך להכריח את השני להיות בהשקפת העולם שלך. כפי שאמרתי, זה טוב מאוד להיות שונים. זהו היסוד של מצוות "ואהבת לרעך כמוך".
מריבות
טענת ש'יש בינינו לפעמים חילוקי דעות וויכוחים, שלפעמים אנו יוצאים מהכלים וכועסים מאוד אחד על השנייה'. אינני יודע על מה המריבות אבל אתן לך כיוון כללי כיצד להסתכל עליהם. אתה צריך לבדוק היטב על מה המריבה: האם בגלל חשבונאות (אני נותן או עושה יותר ממנה לטובת הבית)? האם בגלל שאתה חושב שאתה צודק יותר ממנה (מהיכן לך הידיעה הזו)? האם בגלל שאתה מבקש שהיא תשתנה לפי רצונותיך? אם אלו הסיבות - הרי שעליך לבדוק מה לא בסדר בעצמך. הרי אם אלו הסיבות שבגללם אתה רב עם בת זוגתך- הרי שיש בך עוד המון מה לשנות לפני שתבחר להתחתן, משום שלא ייתכן שאתה תהיה בסדר רק אם היא תהיה בסדר איתך ועושה מה שאתה מצפה. כפי שאמרתי, יש לה אישיות שונה משלך, ואם אינך יכול לקבל זאת הרי שאתה צריך ללמוד היטב את מצוות "ואהבת לרעך כמוך". "ואהבת לרעך כמוך" אין פירושה שאדם צריך לאהוב את רעהו רק אם הוא כמוהו, אלא המצווה היא לאהוב את השונה ממך, בדיוק כפי שאתה אוהב את עצמך. ואם אדם אוהב את עצמו למרות הפגמים שבו (שהרי אין אדם מושלם. טוב, נו, חוץ מאשתי) - וודאי שהוא מחוייב לאהוב את בת זוגו, גם אם יש בה פגמים, והיא שונה ממנו בתכלית. סליחה, אף על פי שיש בה פגמים אתה מחוייב לאהוב אותה....
סיכוי לשינוי
תדע לך שמריבות הן הזדמנות מצויינת לשינוי אישי. יש ביניכם מריבה? בדוק בעצמך מה לא בסדר ובמה עליך לעשות שינוי. נצל את המריבה כדי לשמוע את טענות בת הזוג (תתפלא שלעתים הן נכונות...). לא צריך חלילה להחזיר מנה אחת אפיים (היא הוכיחה לי שאני לא בסדר, אני אראה לה שגם היא לא בסדר), אלא צריך ענווה גדולה וויתור (כמו שאמרנו) כדי להקשיב באמת ולהשתדל להשתנות.
לדעת לאהוב
לגבי השאלה האחרונה שלך - איך יודעים אם אוהבים או לא? – קשה מאוד לענות על זה, כי כפי שאמרתי , זה תלוי ברגש ובשכל. אני כן יכול לומר לך שכל עוד לא התחתנת – עוד לא התחלת לאהוב. כל עוד האדם רווק, הוא עסוק בבניית האישיות שלו וטובתו האישית (גם אם הוא חי עם אישה באותו בית) כי אם זה לא יתאים לו- הוא יוכל 'לפרק את החבילה' מתי שירצה. ואין כאן קשר של אהבה אלא קשר אינטרסנטי הדדי. לעומת זאת האדם הנשוי מתחיל להשקיע בטובתו של רעייתו. וככל שהאדם ישקיע יותר ברעייתו- כך תגדל אהבתו לרעייתו. ראש הישיבה שלי אמר לי שהוא התחיל לאהוב את אשתו רק בגיל 40. הוא הסביר זאת בכך שבמשך 20 שנות נישואיו הראשונות- הוא השקיע בלהעניק לרעייתו ולהשתנות במידותיו. בגיל 40, כשהיופי החיצוני הולך ודועך, מתגלה היופי הפנימי אותו בחרו בני הזוג להעצים במהלך חייהם, והיופי הפנימי הזה - הנובע מתוך החיבור הנפשי שהלך ונרקם עם השנים – לעולם לא מאבד מקסמו, ולעולם אינו דועך....
לסיכום, המלצתי לך להתבונן היטב בטענותיה של בת זוגתך, וללמוד להקשיב לה באמת. הסברתי לך שאהבה אמיתית היא אהבה שמכירה בשוני של השני ובאישיותו הייחודית לו, ולמרות זאת מעניקה לו בלי שום מטרה לקבל משהו בתמורה. זכור, שמותר להתווכח, מותר ללבן דברים שחשובים לכם לקראת חיי הנישואין, אבל אסור לריב. אם אתם רבים על דברים שהם מהותיים בשבילכם בחיי הנישואין- אני ממליץ לכם שתפנו ליועץ מוסמך שיכריע בשבילכם (וכמובן שתסכימו למה שהוא יאמר לכם). בחירת בת הזוג צריכה להיות כאשר יש התאמה ביניכם בנקודות המהותיות לחייכם בעתיד (כמו שבת, כשרות, חינוך ילדים טהרת המשפחה וכדו', ולא התאמה בסוג המוזיקה שאתם שומעים), ועל שאר הנקודות- עליכם ללמוד להקשיב אחד לשני, לחוש את רצונותיו ולקבל החלטה משותפת. רק כך מקיימים באמת את מצוות "ואהבת לרעך כמוך". אם אינך סגור על הקשר איתה מבחינה רגשית ושכלית. כדאי להתייעץ עם רב או יועץ מוסמך שמכיר אותכם היטב, כדי שחלילה לא תגרום לה להיפגע בהמשך.
מאחל לך בהצלחה רבה, ושתזכה להגיע לאהבה אמיתית, הבנוייה על קדושה וטהרה, אמן.
בהצלחה,
אבי
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם