חיים של הנאה או חיים של משמעות?

לק"י

שלום לך גאולה,

ממש, אבל ממש נהנתי לקרוא את השאלה שלך.

השאלה מראה על היותך אדם בוגר וחושב. על כך שאת רוצה להיטיב עם העולם, המציאות, האנשים שמסביבך. להיות מהעושים ולא לטוע במקום הנהנתנות שמסמלת במידת מה אגואיזם וחשיבה רק על עצמך.

ברשותך אני רוצה לשתף אותך במשהו לפני שאני אסביר את התשובה לשאלתך.

האמת, את לא האדם היחיד שחי את זה, וכמוך, גם הוא ניסה לברוח מחיי ההנאה וההשקעה בעצמיות.

הענין הוא שאותו אדם קרס עד שבא חותנו וניסה קצת לתת לו עצה שתעזור לו.

אותו אדם הוא משה וחותנו הוא יתרו.

משה היה עומד על העם מבוקר עד ערב ושופט את העם, בלי שום זמן לעצמו.

אין מקום לנהנתנות אלא רק לנתינה וצמיחה.

אז אם הוא חי ככה, חיים שנשמעים אידאלים, למההוא הסכים לעצת יתרו ומינה שרי אלפים, שרי מאות ושרי עשרות.

למה הוא לא המשיך לעשות את זה לבד?

הרב קוק , בעין איה, מסביר שגם משה היה צריך להשקיע בעצמו אבל ההשקעה בעצמו לא היתה מתוך האגואיזם והחשיבה רק על עצמו. זה הגיע ממקום שההשקעה בעצמו היא מה שמאפשרת לו לתת לאחרים.

עד פה הסיפור.

איפה זה פוגש אותנו?

בכך שאני מחזיר את השאלה אליך, אבל אם נתינת חומר למחשבה.

באמת זה נשמע מאוד קורץ לעזוב את האולפנא ואת הפנימייה שאת כה נהנית בה ובונה בה את אישיותך ולעזוב לאקסטרני, ללמוד במדרשה, לעשות בגרות ולתרום בשפע.

באמת זה נשמע חלומי!

השאלה מה איתך?

נכון שאת נהנית באולפנא מבניית האישיות, אך השאלה למה חשובה לך בניית האישיות?

האם בניית האישיות שלך נובעת מאגואיזם או מרצוון להיות אדם במדרגה יותר גובה ומתוך כך לעשות יותר בשביל האחר ובשביל התורה.

אני מנחש את התשובה, השאלה מה את אומרת על זה.

אני חושב, לפי מה שאני מנחש, שנגלה שגם אם בפועל יש חיי נוחות, הרי שהמשחבה התמידית הזו שמלווה אותנו מוציאה אותנו מהנוחות והופכת את חיינו למשמעותיים.

מה את חושבת?

מוזמנת לשתף איך הדברים פוגשים אותך, או אם יש לך עוד שאלות בנשוא זה או אחר,

נתנאל

netanelweil@gmail.com