שאלה
שלום.
אני בת 15.5 ולומדת באולפנה עם פנמיה. אני ממש נהנת באולפנה, אני מרגישה שזה ממש בונה את האישיות שלי וממש כיף לי בכל רגע
אבל תמיד אני חושבת על דבר מסויים, התועלת היחידה שלי באולפנה (בצהריים) זה שהאישיות שלי נבנית והאדם היחדי שמרוויח מזה שהאישיות שלי נבנית זה אני וזה נראה לי מחשה אגואיסטית.
השאלה שלי היא כזאת: באולפנה אני מאוד נהנת אבל אני לא מרגישה שזה משמעותי! הכי משמעותי היה לעזוב לאקסטרני וללמוד במדרשה וככה גם לעשות בגרות, גם ללמוד תורה וגם נשאר זמן בשפע להשפיע באמת. אז האם צריך לחיות חיים של נוחות או חיים משמעותיים? האינצואיציה ישר תגיד שצריך גם להנות אבל אסור לנו ללכת לפי האינצואיציה אנחנו צריכים ללכת לפי התורה אז מה התשובה לשאלה זאת לפי התורה?
תשובה
שלום לשואלת היקרה וכל הכבוד על השאלה היפה
בודאי שכל דבר צריך לבחון לאורה של תורה.
התורה מדריכה אותנו, שאדם צריך ללמוד, לגדול ולהתחנך ולאחר שהוא בונה את אישיותו ממילא התרומה שלו לכלל היא הרבה יותר עוצמתית ומשמעותית.
אני אתן משל קטן: אפשר להתנדב במדא ואז לעזור בתור מתנדב. אפשר במקום זה להשקיע בלימודים עד שנהיים רופאים ואז העזרה היא בודאי הרבה הרבה יותר גדולה.
לכן, זה נהדר שאת בונה את האישיות שלך עכשיו ובע"ה בבוא הזמן תוכלי להוציא לפועל את כל העוצמות שבך.
כמובן, חשוב מאד להזכיר שכבר עכשיו יש הרבה מה לתרום באולפנא - לבנות אחרות שמתקשות, לכאלו שלא מסתדרות כל כך בחברה וכן הלאה. כך שבודאי שגם עכשיו צריך למצוא הזדמנויות לעשות חסד, אבל ככלל, המטרה בשנות הנערות היא פיתוח האישיות כך שתהיי אישיות בוגרת ותתרמי למען עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל
ברכה והצלחה!
טוביה
tsbias1@gmail.com