שאלה
בס"ד
שלום וברכה!
סבתי נפטרה לפני קצת יותר מחודש.
הייתי מאוד קשורה אליה והיא הייתה מקור השראה לחזרתי בתשובה.
ניסיתי הרבה להתקשר לביתה אך היא לא הייתה עונה כי לא שמעה טוב.
דיברתי איתה ממש מעט והיא גרה רחוק ממני אז עם הקורונה וגידול הילדים והחיים בכלל נוצר מצב שלא ראיתי אותה 8 חודשים.
בלוויה שלה גיליתי שהייתה לה מטפלת בחצי שנה האחרונה, כששאלתי את אבי מדוע לא סיפר לי? הוא אמר שהוא שכח...
בהמשך התברר שרוב הבנות דודות שלי דיברו עם סבתא בשיחות וידאו בנייד של המטפלת.
ואני פה עם נקיפות מצפון שלא ביקרתי אותה מספיק, ושלא התקשרתי או התאמצתי מספיק. .
אני מרגישה שבורה, היא כל כך חסרה לי ואני כל כך אוהבת אותה ומרגישה שלא נפרדתי ממנה באמת.
אני מנסה לקרוא תהילים לעילוי נשמתה, אבל העצבות, נקיפות המצפון, והפחד שאולי היא כועסת עליי שלא ביקרתי אותה? שלא התקשרתי מספיק? כל המצב הזה בנוסף לאובדן הגדול שאני חווה מביאים אותי להתפרצויות בכי, ותחושות אשמה מאוד גדולות.
רציתי לשאול כיצד להתמודד עם מצב זה?
תשובה
שלום וברכה
תנוחמי מן השמיים.
על הכאב. על התסבוכת בעקבותיה. על העובדה שנעלמה ממך המציאות שלא הכרת. ועל התסכול.
לבכי ולכאב יש מקום ראשוני. הם לא אסורים. גם ההלכה הכירה בשלב הראשון של האבל - האנינות - וקבעה שהאדם אפילו מתפנה מכל עיסוקיו וטובל בכאב הזה.
אבל לא טוב לטבוע בתוכו.
עכשיו צריך לקום.
מה עושים איתו ?
נקיפות מצפון ותחושת אשמה אינן מובילות לשום מקום.
להפך, הן רק משקיעות את האדם עוד ועוד, ומרחקות אותו ממה שהוא יכול להיות, ומהעולם שהוא יכול לבנות.
העולם עליו מדברים חכמינו בכל עת הוא עולם התיקון. עולם הבניה.
הוליכי את הכאב שלך למשהו בונה. למשל - דווקא עכשיו, בשעת הקורונה, בשעת בדידותם של זקנים רבים, קבלי על עצמך להיות קשורה באחד או שנים, לטלפן, לשרת, לשאול בשלומם.
זו רק דוגמה אחת, ובוודאי שאת יכולה למצוא אחרות.
כאלה שהופכות את הכאב שלך למבוע של בניין, מכוחה של סבתך היקרה שממנה קבלת את ההשראה לעולם שבחרת לחיות בתוכו.
וכשאנו ממירים את השבר לעולם התיקון - אנו למעשה מממשים את הדבר הנכון שיכול להיבנות בנו.
לזכרה.
כל טוב ונחמה גדולה
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם