שאלה
שאלתי שאלת המשך על השאלה הקודמת, אבל אני חושב שאני לא יכול לפתוח את זה ולכן אני שולח את אותה השאלה גם כאן:
אני חושש שכלל לא ענית לי לשאלתי. אני שאלתי על ביטול מנהגים ואתה אמרת שאם זה גזרה של חשש אז לא בטל, אבל תקנה בטל. לא ראיתי מקור לזה ואשמח אם תוכל בבקשה לכתוב לי מקור. רבי יוחנן הוא החכם שממנו בא עניין של שימור מנהגים ודווקא ממנו מוכח שאין שום הבדל בין תקנה למנהג למשל בפסחים נ ע"ב למטה יש פשוט מנהג של אבות וזהו(גם בחולין צג ע"ב למעלה) בכל זאת הוא אסר עליהם בגלל מנהג, שום חשש של בלבול יש באיסורים אלו של רבי יוחנן, אלא פשוט בגלל המנהג. או למשל כיצד הגענו למצב שבו לא מניחים תפילין בחול המועד? הרמ"א פוסק להניח, הטור בספק ברכה, אבל כותב שאביו הניח עם ברכה וגם ברור שהטור סובר שצריך, ההגהות מיימוניות כתב שכל רבותיו מניחים(ואולי גם מוכח מהרמב"ם שאומר שרק לא מניחים בשבתות וימים טובים), מאיפה הגיע שינוי המנהג הזה?! בגלל שהגענו ארצה למקום שבו המנהג היה לפי הספרדים שלא? והרי מוכח מהגמרא במגילה כז ע"ב שיש הבדל בין יחיד לרבים בדין וכן גם פה לא באו לא אחד ולא שניים וגם תמיד בחילוקים של קבלת מנהג המקום במשניות כמו למשל בפסחים נ ע"א או במגילה יט ע"א מדובר על יחיד שבא למקום אחר ולא קבוצה של אנשים, כ"ש שהיו רבים שעלו בקבוצות, משמע שכנראה רבים לא משנים. אכן נראה שדווקא קטניות בפסח זה הדבר היחיד שהוא הפחד הגדול לשנות. שלא לדבר על כך שהתלמוד פוסק מפורשות שמותר ושמה שהוא לא מחמשת מיני דגן לא מחמיץ. אתה כתבת את רבנו פרץ והוא עצמו כתב שאכן רבו הרא"ש אכל קטניות בפסח, כך כתב הטור ואם כך איזה מנהג קדמון זה אם הוא בכלל לא נוהג בכל ארצות אשכנז? אם לפי דברי גם תרגום בקריאת התורה זה חובה שכן כך נהגו, תרגום בשמו"ת כמו שכתבתי ולא פירש"י וכן כך מוכח שצריך לפי לשון השו"ע שפוסק עניין זה בספרו, הוא לא פוסק נחרצות שאכן אפשר עם פירש"י אלא שבאמת טוב יותר אונקלוס. נימוקים אפשר למצוא לכל דבר כדי לשמר דברים, אבל אם באמת חייב לא צריך כלל סיבות שאכן כך למשל אומרים על נטילת ידיים לסעודה את למאכל שרגיל בטיבול במשקה. פשוט בגלל גזרת חכמים, אבל אני לא חושב שתקנות לאחר זמן התלמוד הן בכלל בעל השוואה לתקנות של התלמוד ושלפניו.
השאלה שלי הייתה על ביטול מנהגים שכיצד פתאום מישהו משנה, למה למשל הש"ך(משמו של רש"ל) או הרמ"א מעודדים שמירת 6 שעות לבשר וחלב אם למשל הרמ"א אומר שהמנהג הוא שעה? האם זה לא סתירת מנהג? למה לקבל חומרא זה בסדר ואין כאן ביטול מנהג, אבל להקל זה לא בסדר? למה אפשר לבטל תפילין בחול המועד, אבל לחזור למסורת את זה יעשה אדם בצנעה? מי קובע מתי אפשר לשנות ומתי לא?
תודה.
תשובה
בס"ד
שלום וברכה
שאלתך הייתה על קטניות מדוע לא מבטלים את הגזרה, והתשובה הייתה שזו גזרה ואין מבטלים גזרה כמבואר ברמב"ם הל' ממרים פ"ב, שגזרות אפילו בטל הטעם לא מבטלים אותם. אמנם גזרות מאוחרות יותר יש בכך הרבה פרטי דינים ואין כאן מקום לפורטם. בכו"א אין שום שייכות לתרגום שזו לא גזרה אלא תקנה שהייתה לשעתה.
כל השאלות שהעלת יש להם תשובות מסודרות, א. תלוי האם גדולי ישראל השתתפו בהיתר או לא, בדומה לדברי הרמב"ם הל' ממרים ב"ד גדול מחברו, כך יש כל מיני גדולי ישראל, יש שהם מקובלים כפוסקים מיוחדים ויש שאינם פוסקים מיוחדים, ותלוי מי היו אלו שהתירו מנהג מסוים. ב. יש פעמים שהקבלה התגברה על ההלכה,כגון תפילין בחול המועד, וגם בזה יש תנאים מסוימים. ג. יש מנהגי מקום וקהילות שכמעט אי אפשר לשנות כמבואר בשו"ע סי' ריד. ד יש תקנות שתוקנו רק לשעתם, כגון תרגום ואין להם שייכות בימינו שכולם מבינים עברית והיום זה חוכא ואיטלולא למי שאינו מבין ארמית ויכול להביא לקלקול גדול יותר, וזה ניתן לחכמים לקבוע. . ה.. יש עוד תנאים וגדרים מתי אפשר לשנות מנהגים ומתי לא, ורק אלו שמכירים את כל היסודות ההלכתיים והנהגות הציבור הם יכולים לעסוק בכך.כי זה מקצוע גדול בהלכה ולא ניתן אלא לגדולי ישראל..
מעודים לשמחה
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ