אבא שלי לוחץ עלי בתפילה

אהלן צדיק,

אתחיל בכך שאני מעריך מאד את עצם הפנייה שלך, קשר הם ההורים הוא דבר חשוב ולעיתים גם מאתגר עבורנו, אך אתה מסתכל על הדברים בצורה בוגרת המחפשת לבנות משהו נכון ואמיתי וטוב.

נחלק את הדברים שלנו לשתיים.

נתחיל במובן מאליו - הורים הם אלו שהביאו אותנו לעולם, הם אלו שקמו אלינו לילה אחר לילה, יצאו לעבודה-לרוב בשבילנו, ולמעשה לרוב המכריע של המקרים אנו ניוותר חייבים להם מעצם העובדה שהם הביאו אותנו לעולם, היו שותפים לקב"ה.

מתוקף כך אנו חייבים גם בכבודם, ולא אחת חשוב לנו גם להביא להם גאווה וטוב.

מאידך לעיתים ההלכה מחייבת אותנו לא להקשיב בקול ההורים - לצורך העניין אם אומר לנו לחלל שבת-אסור להקשיב או אם לא מוכנים שנינשא לבחירת ליבנו - אין לנו מחוייבות להקשיב בכולם, כי הנושאים הללו קשורים גם הם-בעצם החיים.

ראה, כל קושי בחיינו מביא אותנו לצומת - האם הוא יישאר קושי - שלרוב גם מוביל בסוף בסוף להתפרצות, להרמת ידיים, לכעס ולעצב או להוביל אותו למקום של האתגר - האם אני גדל מהדבר הזה, האם אני מגלה בעצמי דברים חדשים, יכולות חדשות?

ובנושא שלנו - מצד אחד יש מספר מניינים, אך לאבא שלי יהיה נחת אם אקום למנין-אליו יש לי קושי לקום.

כעת, אולי שווה לנסות לחשוב בינינו לבין עצמנו - האם כאן שווה "מלחמה" או האם זהו יכול להיות אתגר עבורי? לקום כל יום, וגם להרוויח לשמח את הוריי?

יתירה על כן, כשאנו בתוך סיטואציה קשה לנו להסתכל, אך כשמסתכלים אחורה ישנה פרופורציה חדשה, כשאנו אחרי האירוע.

לכן גם במקרה הזה - חשוב, באם שבוע אחד כן תקום, הרי שכבדת את אביך, ואולי מהמקום הזה כן תוכלו להכנס לשיח, כאשר הוכחנו לאבא כי אנו מכבדים אותו, וכעת אולי דברינו יישמעו יותר? מה דעתך?

נקודה אחת נוספת וחשובה - ציינת בצדק כי חשוב לך שהתפילה תהיה שלך- וזה מדהים וחשוב! אך חשוב עוד יותר לזכור שזה בידינו. לא אחת קל לנו לומר לר"מ שלנו בפנימייה כי זה שמכריחים אותי לקום - ממאיס עליי את התפילה. והרי הקשר ללתפילה קשור בעבודת האדם, בלימוד שלו, בכוונה שלו, בהכנה שלו.

באם אנחנו נתמיד בעבודה האישית שלנו על התפילה - כל כח חיצוני, כל אדם שהוא מנהל מערכות בחיי(מורה,הורה, מדריך וכד'..) לא ישנה דבר - כי זוהי עבודה שלי בכוונה ובמחשבה, והוא אחראי "רק" על נושא הזמן - שגם הוא, באם נתמיד יהפוך פחות ופחות רלוונטי - כי אני אהיה מזוהה יותר עם התפילה ועם הרעיון שלה.

גם כאן זהו אתגר - אך מהאתגרים ומהנסיונות-אנחנו רק גדלים.

ולכן אם נסכם את שלושת הנקודות

1. להפוך קושי לאתגר

2. לאחר שאנו מראים כבוד לאחר(במקרה הזה לאבא) יש סיכוי גבוהה יותר לשפה משותפת לשיח משותף הנובע ממקום של כבוד לאחר- וזאת במקום לשקוע (דבר שלעיתים קל לנו להישאר בו) ב"קצר"

3. תפילה היא עבודה שלב-ככל שאנו נשקיע בה יותר- כך כל הגורמים החיצוניים לנו יהפכו פחות ופחות רלוונטיים כי ממילא-אנו נהיה מזוהים עם חיינו.

אסיים שוב בהערכה גדולה אליך,

ומאחל לך הצלחה גדולה בתפילה ובקשר החשוב כל כך עם ההורים.

בהצלחה בכל,

חנן.

hananb1081@gmail.com