שאלה
שלום וברכה הרב,
אני כותב ומלחין שירים שלי כבר כמה שנים
והייתי שמח להוציא אותם בקרוב ליוטיוב
העניין הוא שאני לא עושה סינון לדרך שאני יוצר בה
ולצד לחנים שלי לפסוקים ומילים שיותר קשורות אל הקודש
יש שירי אהבה
עכשיו אלו לא שירי אהבה גופניים
מעולם לא התחברתי לסגנון הזה
אני אוהב יותר לכתוב שירי אהבה בסגנון ישן ישראלי
העניין הוא שאני מרגיש שזה עדיין לא מקובל לגמרי בציבור הדתי
להוציא שירי אהבה מובהקים
מה לדעתך ההבחנה בין סוגי שירי האהבה?
הרי אבן גבירול וריה"ל כתבו שירי אהבה די חושפניים
והם היו מגדולי האומה
איפה הגבול של הטעם הטוב
וכיצד מתנהלים בעולם דתי עם כובד הראש והמחויבות
אבל מצד שני עם חופש היצירה והחירות?
אלו הן שאלותיי
(אגב אני מרגיש שבמאתיים שנה האחרונות
התווספה כבדות ליהדות שאינה מחויבת הלכתית,
למשל חלוקת הכיפות לפי המגזרים (זה מעט יותר מאוחר)
וזה שהחרדים מסתובבים בחולצה לבנה ומכנסיים שחורים וכובע וחליפה
אני חושב שהיהדות מתקופת התנ"ך עד ימי הביניים
הייתה יותר אותנטית ושמחה מאשר היהדות היום,
האם זו אשליה בעיניך או שיש שורש לדבריי?
תודה.)
תשובה
שלום וברכה
השאלה הזו עדינה מאוד ורגישה מאוד, ומטבעה יש בה עמדות שונות, וגוונים שונים של תשובה.
אכתוב לך את מה שאני סובר, ואשמח כמובן שתשאל עוד רבנים, ואז תגבש את עמדתך:
אהבה היא דבר שראוי לשיר עליו.
כך אנו מוצאים במקרא עצמו. לעתים כמשל. לעתים תיאורה של האהבה עצמה.
כך אנו מוצאים בדברי גדולי משוררנו, ודי לנו אם נזכיר את רבי יהודה הלוי.
אלו מורי דרכנו, וטוב שיהיו שירי אהבה העוסקים באהבה באינטימיות ובצניעות הראויה גם ברשות הרבים.
אתה צודק שהרבה דברים עברו על היהדות בשנים האחרונות.
הרבה מאוד נובעים מהתגוננות מפני מודרניות, חילון, וכדו׳.
אבל זה כבר נושא לדיון אחר.
כל טוב