שאלה
שלום,קוראים לי דוד ואני בן 13. יש לי לא מעט מחשבות על מה שאנחנו צריכים לעשות בעולם, לעבודת ה׳, ללמוד תורה ולעשות מצוות כדי לקבל שכר לעולם הבא. המחשבות שלעצמן לא כ״כ רעות,זה עזר לי להתחיל ללמוד יותר תורה וגם להצטרף לרמב״ם היומי. אבל אני מרגיש ממש מרוחק, אני פחות שמח, שקוע במחשבות, וכל פעם שאני משחק עם חברים אני חושב: ״מה אתה משחק, לך תלמד אם אתה רוצה חלק לעולם הבא״ (מעבר לכך שיש המון דברים שמלחיצים אותי גם בקשר לזה). וזה גורם לי להרגיש די נורא. אני לא מצליח ליהנות, ואני כל הזמן פוחד שאני לא מספיק טוב, או (בגלל שהתברכתי בלב רחב שגורם לי לחשוב על כולם) מה עם אלה שלא התחתנו או שאין להם ילדים,מה יהיה איתם, מי יאמר עליהם קדיש אחרי 120 (שביניהם דוד שלי ואחותי שאני מחכה שיתחתנו).
תודה רבה.
תשובה
דוד היקר!
העדינות והרצון השלם שלך לעשיית טוב מעוררים השראה, בעיקר כאשר מדובר בנער צעיר שזה עתה חגג בר-מצווה. יישר כח עצום!
הדאגה לעולם הבא היא באמת חשובה וחז"ל מדברים רבות על העולם הבא ועל הטוב האינסופי שהוא כולל. מצד שני, הם גם מדברים הרבה על עשיית מצוות ועשיית טוב לשמה, כלומר, עשיית הטוב מפני שהוא טוב ועשיית המצוות כדי להתקרב לה' יתברך (מצוות מלשון "צוותא"- חיבור). רבים מגדולי ישראל כותבים שזה העיקר וזה מה שצריך להניע אותנו לקיום המצוות. ישנם גם סיפורים על גדולי ישראל שאפילו ויתרו על "העולם הבא" שלהם כדי לעשות טוב לעם ישראל ולהתקרב לקב"ה (הבעל שם טוב, האדמו"ר הזקן מחב"ד ועוד). לכן, חשוב לעשות סדר בענייני המוטיבציה לקיום המצוות: העיקר זה לעשות טוב מפני שהוא טוב והוא מקרב אל הקב"ה והעולם הבא? הוא יבוא (לא סתם קוראים לו עולם "הבא").
כעת, כשאנחנו מכוונים לעשיית הטוב, אנחנו ניגשים למציאות היומיומית ואנחנו רואים הרבה סוגים של טוב. ללמוד תורה זה טוב. לכבד הורים זה טוב. לעשות חסד זה טוב. גם לשחק עם חברים זה טוב, גם אם זה לא ממש אחת מתרי"ג מצוות (יש שיגידו שלעתים קרובות זו גם מצווה ממש, אך גם אם לא, זה אכן דבר טוב ובריא). לאכול זה טוב, לטייל זה טוב. אפשר להמשיך עוד את הרשימה הזו. העולם הזה מלא בהמון המון טוב שאתה יכול לעשות ולחוות. לכן, אין לך מה להתמלא בנקיפות מצפון כאשר אתה עסוק בטוב, כיון שאתה עושה טוב.
אבל עדיין אפשר לשאול: "מה זאת אומרת? אבל אני יכול לעשות יותר טוב? ומה עם דברים רעים בעולם שצריכים אותי שאסייע? הרי אם אני מאמין בכח שה' נתן לי אז יש לי גם אחריות?"
כל הדברים האלו נכונים, אך עלולים להביא אותנו לתחושות שאתה מתאר. ולכן חז"ל איזנו זאת במשנה מופלאה במסכת אבות: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה" (אבות, ב', ט"ז). לא אתה תפתור את כל הצרות שבעולם, כי אתה רק אחד והכוח שלך גדול אך מוגבל. מאידך, זה לא אומר שאתה צריך להתרשל בעבודתך, אדרבה, נסה לתקן כל מה שביכולתך. האמירה הזו מורידה מהגב של כל אחד את האחריות על הדברים שאין ביכולתו לבצע, אך נותנת לו את הכח והתקווה לעשות את מה שיכול.
אז מה זה אומר בתכל'ס?
זה אומר שאתה יכול להמשיך ללמוד תורה ולקיים מצוות בשמחה מתוך הבנה שאתה מתקרב אל הקב"ה ועושה רצונו, ולא מתוך חששות שהיית יכול לעשות יותר או שאולי לא עשית מספיק. ה' יתברך רוצה אותך שמח! גם זו מצווה.
מצד שני, עליך לשמור על הבריאות הנפשית של עצמך. אם זה אומר לשחק עם חברים או לעשות עוד דברים טובים שילדים בגילך עושים שנותנים שמחה וסיפוק, אז זה מצוין, גם זה מה שה' רוצה ממך. מעבר לכך, הבריאות הנפשית שלך חשובה גם להמשך חייך, כדי שתוכל להמשיך לעשות טוב ולא תאמר עוד כמה שנים: "די, אני חנוק! תנו לנשום!" ולא תוכל לעשות גם דברים שהיום קל לך לעשות. הרב אברהם יצחק הכהן קוק שהיה הרב הראשי לארץ ישראל לפני כמאה שנים סיים איגרת לאדם שרצה לחזקו בעבודת ה' במילים: "בזריזות ובמתינות" (אגרות הראי"ה, חלק א' עמ' כו) ואין זה סותר, הזריזות הפנימית נובעת מהשמחה לעשות את דבר ה' והמתינות היא הדרך המעשית, מתוך הבנה שלא עלי המלאכה לגמור.
ועוד טיפ שתמיד כדאי להשקיע בו: למצוא חבר או מישהו מהמשפחה שאתה יכול לשתף מדי פעם בתחושות שלך. בסופו של דבר כולנו קצת באותה הסירה, רוצים לעשות טוב אבל מתלבטים עד כמה הצלחנו. ולכן כדאי לדבר על זה, לשתף, וכך גם לגלות שבסופו של דבר ההשתדלות חשובה לא פחות מהתוצאה.
מקווה שעשיתי לך קצת סדר.
בהצלחה רבה!
שמואל