שאלה
שלום כבוד הרב!
אני רוצה להתגייס לצבא, ולפני כמה ימים קיבלתי צו. אני דתייה, לומדת בבית ספר דתי ולאחרונה אפילו התחזקתי והתחלתי יותר להתפלל אני לא הולכת עם חצאיות אבל אני באמת מאוד מאמינה שומרת שבת חגים והכל. אני יודעת שמבחינת ההלכה אסור לבנות ללכת לצבא להחזיק נשק ושהצבא הוא לא מקום לבנות, אבל יש הרי הרבה בנות דתיות שהן כן הולכות לצבא ועדיין נשארות מאמינות והצבא לא פוגע בדת שלהן והרי אי אפשר להגיד כי אותן הבנות הן לא דתיות בגלל שהתגייסו. אז לגבי הצבא, אני מרגישה שהצבא לא יפגע ברמה הרוחנית שלי, כי באמת יש לי אמונה מאוד חזקה בה' וכמו שאמרתי שלאחרונה אני התחזקתי יותר, ואני באמת חושבת שאני אצליח לשמור מצוות באותה רמה רוחנית (במיוחד שכבר בעבר התמודדתי בחברה חילונית ואפילו עם לא יהודים וזה לא פגע בי ברמה הרוחנית). אבל אבא שלי ממש מתנגד לזה שאני אלך לצבא, הוא דתי ולא רוצה שבשום פנים ואופן אני אתגייס, הוא חושב שהצבא יפגע בי ואני לא אצליח שם (גם מבחינה פיזית) ואומר לי ללכת לעשות שירות. ואני לא רוצה שירות אני בן אדם מאוד ספורטיבי ולכן אני ממש רוצה ללכת לצבא ולשרת בתפקיד חשוב, אני לא אלך לקרבי, שמעתי שעל זה יש הכי הרבה ויכוחים מבחנת ההלכה לגבי בנות אבל אני באמת ממש רוצה ללכת לצבא. השירות לאומי לא מושך אותי בכלל ואני לא רוצה לעשות דברים שאני לא שלמה איתם בגלל שאבא שלי רוצה ואני לא. הוא ממש מנסה לשכנע אותי לא ללכת לצבא ואפילו סוג של מנסה "לשחד" הוא אמר שאם אני יוותר על הצבא הוא יממן לי את שיעורי הנהיגה ועוד דברים כאלה, ואמר שאם אני בכל זאת אלך אז אני לא מכבדת הורים ולא את רצון ה' (אימא שלי דרך אגב גם לא הכי רוצה שאני אלך לצבא אבל היא לא מתנגדת לכך כמו שאבא שלי). אני מרגישה שאם אני לא אלך אני ארגיש פספוס ענק, ואני אתחרט על זה מאוד שלא הלכתי.
לכן מאוד חשוב לי לשמוע את דעתך בנושא.
בתודה מראש.
תשובה
שלום
אני מעריך את רצונך לברר עניין כה חשוב אשר ישפיע בלי ספק על חייך בעתיד. כך נוהגים בבגרות, כאשר בודקים היטב טרם החלטות משמעותיות.
גיוס נשים דתיות לצבא הוא דבר האסור הלכתית מכמה טעמים-
א. כל גדולי הפוסקים אוסרים זאת, מכל המגזרים. ציוניים, חרדים, ספרדים, אשכנזים. אדם מישראל מחוייב על פי התורה לשמוע לגדולי הדור בסוגיות כאלו, ועל כן בכך שלא תתגייסי תקיימי מצוה חשובה של 'ועשית ככל אשר יורוך'.
ב. עצם העניין של הגיוס שלך, אסור מצד עצמו. משום שתידרשי בצבא לעשות מעשים שאינם נכנסים לקריטריונים ההלכתיים של התורה. הצבא אינו נפרד, ואינו מקפיד על הלכות צניעות, וזה אינו מקומה של בחורה שומרת מצוות.
ג. בידקי עם עצמך מדוע את רוצה לשרת. האם זה נובע מהאידיאל עצמו, או מהרצון שלך לקבל תחושת שייכות וכיף. יתכן שתגלי שאם מבודדים את רעשי הרקע, ומשאירים רק את האידיאלים, בעצם שירות לאומי הוא אידיאל לא פחות חשוב משירות בצבא. אמנם לגברים זה אינו כך משום שהצבא צריך גברים בקרבי לנצח במלחמות. אך שירות לאומי משמעותי (ויש רבים כאלה), מסייע יותר למדינה ולחברה מאשר שירות צבאי שאינו נצרך כל כך.
ד. החשש של אביך שתרדי ברמה הרוחנית בצבא אינו החשש העיקרי. הוא נכון כחשש, אך אני מאמין לך שאת מרגישה חזקה. עיקר הבעיה היא עצם הגיוס נגד דעת הרבנים, ולמקום שבו תנהגי שלא על פי ההלכה, ולפעמים אף תחשבי שאתה עושה מצווה. זה אינו מקום עבורך.
מה שיש בנות דתיות המתגייסות כיום, הן תינוקות שנשבו, אנשי רוח ונשות רוח, מהציונות הדתית, השפיעו עליהן וסיפרו להן שזו מצווה. והן מקשיבות, חושבות שהן מייטיבות, ומתגייסות. אך האמת היא שהפוסקים אוסרים זאת. והמעשים בצבא מעורב אינם מותרים הלכתית לבחורה דתית. צבא אינו קייטנה אלא מקום נוקשה עם היררכיה ברורה, אין שם אפשרות להנחות, וצריך לעמוד בקריטריונים נוקשים תחת פיקוד שבחלקו הוא גברי וצמוד. זהו דבר אסור לבחורה דתית.
חיזקי ואימצי, החליטי נכון, עשי שירות לאומי משמעותי בעיר פיתוח שבאמת צריכה אותך בבתי הספר המתקשים, או בסיוע לאוכלוסיה מבוגרת שמשתוקקת לעזרה ממך. תתפללי על כך, והחליטי.
בהצלחה