שאלה
לפעמים יוצא לי לחשוב, למה אם ה' שהוא אבא שלנו ואבא הוא דואג.
עושה שדברים רעים יקרו כמו מקרי טביעה, פיגועים, מחלות...
נכון שלכל אחד יש תפקיד בעולם אבל למה תינוק שרק נולד מת אחרי שעתיים בגלל שלא הצליח לנשום אין דבר כזה תפקיד כל כך קצר וגם אם יש איזה מין תפקיד זה?
לצער את ההורים שלו,את את אמא שלו שסחבה אותו תשעה חודשים בבטן
תשובה
שלום צדיקה! מה שלומך?
שאלתך ממש טובה וחשובה שקשורה לבסיס האמונה: איך הגיוני שהקב"ה, שהוא אבינו שבשמים, ושעליו נאמר "טוב ה' לכל, ורחמיו על כל מעשיו" עושה שדברים רעים יקרו?
מקווה שהקב"ה יעזור לנו למצוא יחד את התשובה הטובה ביותר.
נקדים ונדגיש נקודה חשובה שיכול להיות שאת יודעת אותה, אבל בכל זאת נציין: לא משנה מה נכתוב – הרגשות שלך, העולות משאלה זאת, הינם אמיתיים לגמרי, והם רגשות טבעיים לגמרי, ובמקום ובזמן הנכונים.
לצערנו, אפשר להבחין בכל מקום בכותרות ענק הנמצאות כמעט בכל מקום וצועקות "נא לשמור מרחק של מינימום ארבע אמות!".
זה מתחיל באזהרה מבעיות כלשהן כמו אזהרה מרצפה חלקה, ממשיך בהוצאות דיבה על אנשים שונים היכולה לגרום חלילה להתאבדות, חדשות רעות בתקשורת, והיד עוד רחבה...
ובפן היותר אישי: אנחנו שומעים, חווים ומרגישים בחיינו החברתיים והפרטיים בעיות וקשיים שלא נותנים לנו רגע אחד של מנוחה.
יש בזה משהו משתק, בלא נודע. אנחנו לא יודעים – האם חלק מהדברים שציינו בשאלה (או אחרים) יבואו? למי? האם אפשר להתגונן? ואם לא – מה נספיק לעשות עד אז?
והכי גרוע: המוות – כולם חוששים ממנו (מי יותר ומי פחות). הוא לא מבקש רשות וכאילו קובע לנו עובדה – "שלום, הגעתי!". סליחה?! מישהו שאל אותך? מישהו ביקש? ההפך, אל תבוא! אבל בסופו של דבר הוא בא. "ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך".
אז אנחנו קוראים לאבא שבשמים, לקב"ה, שיענה לנו על השאלה: "למען השם – למה ה'?". וכשלא מקבלים מענה - מחפשים תשובה בעצמנו. זאת בדיוק דרך הלימוד של האמונה היהודית – חזרה ב(=עם)שאלה.
אפשר למצוא הרבה תירוצים, טובים או טיפשיים, מכאן ועד הודעה חדשה... ניסיון. קריאה להתעורר. זיכוך. הקשיים מאגדים. למען התפילה. עונש על משהו. לרע יש תפקיד בתיקון העולם. רק טוב צומח מרע. הייסורים והקשיים קשורים למהלך ההיסטוריה. הטוב נבחן רק בראייה של חיי הנצח. כל בנאדם מגדיר טוב ורע בצורה אחרת. ועוד...
אבל, במבט שני, אנחנו לא עורכי הדין של הקב"ה. אם נמצא לו תשובה בעזרת שכלנו האנושי – יש סבירות לא קטנה שנגמד אותו תוך כדי. לכן הרמב"ם עונה: "אילו ידעתיו – הייתיו!".
כך יוצא שלא מעט פעמים המוח שלנו חושב שהעולם שחור, שאין דרך מוצא - וזה גורם לדיכאון ול"שיתוק כללי".
*הערה קטנה: המקורות מהן התקשורת מביאה לנו חדשות, חלקן לא מדויקות. וגם אם כן – הן לרוב לא מבליטות גם את הדברים החיוביים שלפעמים רבים מהשליליים (זה לא "חומר טוב" לפרסום).
וברשותך, אחזור על אותו המשפט בו התחלתי: אני בהחלט לא טוען שהדברים שכתבת בשאלה אינם נכונים. אם כך את מרגישה זה מספיק חשוב.
אז מה כן ניתן לומר? אולי את מה שענית בשאלתך: "ה' הוא אבא שלנו, ואבא הוא דואג".
אנחנו מאמינים שהעולם מתנהל על פי רצון הקב"ה, וכאשר אין לנו יכולת להשפיע על המתרחש – נותרת לנו רק האמונה. אמונה בקב"ה.
השאלה הזאת, שמובילה לעיתים לקשיים ולדאגות (הלגיטימיים) מהלא נודע, היא חלק ממשי מהחיים – אבל רק חלק מהם!
אפשר לקום ולהמשיך ולחיות ביחד עם השאלה. הדרך לעשות זאת היא לקבל את המציאות שבה קיימים גם הקשיים והדאגות.
אנו מסוגלים לחיות ולהיות בשמחה גם כאשר כואבת לנו היד מצד אחד אבל אנחנו במסיבה טובה מצד שני. ואנחנו יכולים לסבול כאשר מר ומתוק לנו בפה בבת אחת.
וחלק נוסף מהאמונה עליה דיברנו היא: "פתחו לי פתח כחודה של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם". במילים אחרות, כשהקב"ה רואה את המאמצים שלנו – הוא נמצא יחד איתנו.
מכיוון שאנו לא יכולים לדעת "למה", "אם", "איך", או "מתי", אולי כדאי שקו המחשבה יהיה שכן בשליטתנו להשקיע במה שיש. בהווה. מה הכוונה?
אם מדובר בסביבה שלנו, זה יכול להיות בעשיית מעשים טובים (הכי טוב להתחיל בסביבה הקרובה). הנה דוגמאות:
תאונות דרכים קטלניות רבות נמנעות עקב שימוש בחגורות בטיחות, אפשר לנסות להחדיר את זה למודעות אנשים בדרכים שונות.
אם מדובר בטביעות, אפשר להשקיע בלהחדיר למודעות אנשים את הסכנה הכרוכה.
אם מדובר בפיגועים, אפשר לעזור לחיילנו בדרכים שונות (אפשר למצוא אפשרויות באינטרנט).
אפשר לתרום דם או לארגן התרמות רציניות.
וכמובן, כדאי תמיד להתנדב במעשי חסד שונים (שוב, אפשר למצוא אפשרויות באינטרנט).
כל אלה ועוד דוגמאות מאוד עוזרים ומשפיעים, ויוצרים עולם טוב יותר!
אם מדובר בחולי או במוות (לא עלינו): גם זה קצת בידינו.
ככל שנשקיע ונעמיק בקשר שלנו עם אנשים בזמן שהם חיים ובריאים – כך תהיה קלה יותר ההרגשה אם ניפרד בהם בפתאומיות.
יהיה יותר קל כי נרגיש שעשינו את כל מה שיכולנו לעשות. כואב עוד יותר להיפרד כשיודעים שלא היה קשר מספיק טוב, שאין למה להתגעגע ושאין בשביל מי להתגעגע.
לסיכום והוספה:
אנחנו שומעים, חווים ומרגישים בחיינו החברתיים והפרטיים בעיות וקשיים שלא נותנים לנו רגע אחד של מנוחה וזה לפעמים מרתק אותנו. אבל בגלל שהוא רק מהווה חלק מהחיים. אפשר לחיות יחד עם זה אחרי מאמצים.
אנחנו מאמינים שהעולם מתנהל על פי רצון הקב"ה, וכאשר אין לנו יכולת להשפיע על המתרחש – נותרת לנו רק האמונה. אמונה בקב"ה.
בתהליך מציאת התשובה לסיבות מעשי הקב"ה בעולמו, יש סיכון בהקטנתו.
מה שאנו כן יכולים לעשות הוא להשקיע במה שיש לנו כאן ועכשיו, וזה יוצר עולם טוב יותר. (אפשר לצפות בסרטון הזה מהדקה ה1
ותמיד כדאי להתפלל לקב"ה, אבינו שבשמים, שיוליך אותנו רק בדרכים טובות ומשמחות (הכי מומלץ מתוך סידור). ובנוסף, לדבר עם הקב"ה בזמן ובמילים שלך.
*הוספה –. אם השאלה הזאת עדיין לא נותת לך מנוחה, אולי כדאי שתדברי עליה עם מישהו מקצועי (מדריכה, מחנכת, מישהי מקצועית...).
מקווה שעניתי טוב. את מוזמנת לשלוח לי מייל עם תגובה, שאלה\ וכל דבר.
ב"הצלחה רבה
דורון
dozkih@gmail.com