בן חוזר בתשובה

שלום וברכה

תודה על השאלה הרגישה והעדינה, ויישר כוח על הדרך שבה אתם הולכים. כך ראוי שיהיה.

חזרה בתשובה (במובנה הסוציולוגי) היא כמו הגירה. סביר מאוד להניח כי הבן שלך נמצא בארץ זהותית חדשה, בתרבות אחרת, בחוויית זרות ורצון להיות חלק מהחברה החדשה שהוא נכנס לתוכה וכדו'. חלק בלתי נמנע מחוויה עמוקה זו גורם לטלטלה מתמדת בין העולם הקודם, המשפחה, הקשרים הטובים וכדו', ובין העולם החדש שהוא נכנס אליו, וחיפוש הזהות הזו.

לטובתו ולטובתכם, בדרך כלל שמירת הקשרים המשפחתיים היא חשובה ביותר. אני מעריך כי רוב מוחלט (אם כי לא כל) העוסקים בהחזרה בתשובה יסכימו לכך. הדבר מבסס יותר את הבריאות הנפשית, את השורשים, ובכלל הוא התנהגות ראויה שבין אדם למשפחתו. לכן, הרצון שלכם לשמור על הקשר הזה הוא חיוני ממש, לא רק בגלל נקודת המבט שלכם, אלא גם לטובתו.

מה אני מציע אפוא ? ראשית, לדבר על זה. על שתי המגמות שראוי שהוא יפעל בתוכן. על החשיבות של שמירת הקשר גם בשבילכם וגם בשבילו. אני מעריך (אם כי כמובן לא בטוח, כדלעיל) כי גם הרב המלווה אותו בתהליך זה יגיד לו את אותו הדבר. בשל כך, להסכים כי גם אם זה יהיה קשה – אתם בציפורניים תחזיקו את זה, בשל העובדה שזו לא הקרבה של אחד למען השני, אלא מטרה משותפת של שניכם. שנית, לבנות מערכת משותפת הנוחה לשניכם, כגון: נורמות שמירת ההלכה ודיני כשרות; שתלמדו ביחד כאשר כל אחד מכם מביא ללימוד המשותף משהו שהוא רוצה ללמוד עם השני – הוא מעולמו ואתה מעולמך - ועל ידי כך יהיה תוכן מלהיב בפגישה שלכם, וכדו'.

זה חשוב, וכדאי מאוד להחזיק בזה, כי ההתחזקות בתורה לא נועדה להרוס כי אם לבנות.

כל טוב