שאלה
שלום הרב,
איך מנהלים "שיח" עם ה' ויודעים שאנחנו לא מדמיינים? אלו קריטריונים מנחים קיימים?
שאלתי מבוססת על פ"ש ממנה נלמד שנכון לחיות עם שיח פנימי עם ה', לעשות "חשבון אלוקי" עם עצמי על המתרחש בחיים. הדבר עולה ממהפך שעוברים האחים בין פרשת ויגש (למלחמה ע"פ רש"י) לסוף מקץ (היינו לך לעבדים – מבקשים רחמים מיוסף), כאשר הם מבינים שאין הם נענשים מ – ה' לאור הילקחו של בנימין שלא היה בחטא מכירת יוסף. (לאורך פרשת מקץ, האחים מבינים שהם נענשים מ-ה'), השפת אמת אף עומד על "החשבון" שעשו האחים לעצמם.
* מתכנן להקריא את תשובת הרב לשלושה אנשים איתם לומד מידי שבוע
תשובה
שלום
הגמרא משתמשת במילה 'יתלה'. דהיינו יחבר האדם בין המאורע לעוון שעשה. אך לא יחשוב שודאי המאורע הוא בשל העוון. תליה היא חיבור שיש בו שימוש במאורע כך שנוכל לתקן עוון על ידו. מאורע ייסורין יעוררנו לתשובה בעבירה שבידינו. אך לא הסבר המאורע על ידי העוון בוודאות. שזה שמור רק למפלאות תמים דעות.
מוחרגת מכלל זה היא הרשימה שנאמרה בגמרא הקושרת בין עבירות ספציפיות למאורעות ספציפיים הבאים בגינם. שם אנו כן מסבירים המאורע בעוון כפי הדרכת חז"ל. ולא רק משתמשים במאורע לניקוי העוון או להתעוררות תשובה בו.
האחים אינם בני אדם רגילים אלא כמלאכי עליון ששכינה עימם בכל צעד ולכן ההשגחה שם ברורה להם מאד על כל עוון מהי התוצאה.
ומה עוד שמן הסתם מלבד עוון המכירה בקושי היו עבירות בידם ובמה יתלו אם לא במכירה.
וכעין זאת קפידת חז"ל על יוסף שביקש עזרה משר המשקים ולכן נשאר עוד זמן בכלא. מה שלנו הותר כהשתדלות ליוסף הצדיק נאסר כחוסר אמונה שכן שכינה עימו ורק היא מושיעתו.
כל טוב