איך להישאר בשמחה ו"אורות" גם כשמגיעות בשורות רעות?

שלום יקרה,

מחילה שלא הספקתי לענות לפני פורים, אך אני חושבת שהשאלה שלך נכונה לכל השנה משום שכל השנה מוטב שנהיה בשמחה. את בעצם שואלת כאן שתי שאלות: אחת, איך להתמודד עם מצבי רוח קיצוניים? והשנייה, כיצד מגיעים לשמחה אמיתית ואגדיר פנימית? השאלות הללו מעידות על הרצון שלך לשמוח בכל מצב ואינו מובן מאליו. הלוואי שתצליחי לממש את הרצון הזה ולשמוח כפי שאת רוצה.

בכל חיינו אנחנו מושפעים מכל מיני מצבים שאנחנו נתקלים בהם, לטוב ולרע. השפעה לגיטימית זו נובעת מהיכולת שטבועה בנו כבני אדם להרגיש ולחוות בצורה מסוימת את מה שעובר עלינו. בגיל ההתבגרות בגלל תהליכים שקורים בגוף ובנפש, הכול מופיע אצלנו בצורה חזקה יותר, גם הרגשות כלפי המציאות מופיעים בעוצמה חזקה יחסית. מאותה סיבה גם המעברים משמחה גדולה לעצבות עלולים להיות חדים ואפילו קיצוניים. אם אנחנו מודעים למעברים האלה ולקיצוניות הזו ייתכן שיהיה לנו קל יותר להתמודד איתם ולפחות לא להיות מופתעים כאשר הם מתרחשים.

מה עוד שלכאורה הכי טבעי להתעצב כאשר אנחנו שומעים שמועה רעה אז מה רוצים ממנו? שנהיה מעל הטבע? אז לא, היהדות מתחשבת בהחלט ברגשות האדם. ולכן יש הלכות מדויקות מאוד למצבים של אבל פרטי ולאומי שנוגעות לשבעה, לשלושים, לשנה ובכל יום זיכרון. גם האבל הלאומי שלנו מתבטא בכמה פעמים בשנה ואפילו בשמחות גדולות כמו חתונה. אבל יש מעגלים ויש זמנים. ברור שאדם שמתו מוטל לפניו לא מצווה לשמוח. וברור שבשעה שקוברים אבא ל-12 ילדים הגיוני שתשרור עלינו עצבות מסוימת.

אך אל לנו לשקוע באבל, בצער ובעצבות. אנחנו צריכים להביע כאב אך לא להישאר בו. החיים ממשיכים ולכן עלינו לחשוב איך אנחנו ממנפים את הכאב להמשך חיינו פה, בעשייה כללית או לכל הפחות בעשייה הפרטית שלנו ביום-יום. למשל, אחרי הרצח של אורי אנסבכר הי"ד קמו כל מיני יוזמות להמשך העשייה הברוכה של אורי (רוקמות אור, שבת למען בנות שירות ועוד) והדוגמה הקלאסית לכך היא מרים פרץ שממנפת את כל הצער הגדול שחוותה בחייה לעידוד עם ישראל ולהעלאת הרוח הלאומית. בעת שאנחנו שומעים על שמועה קשה, אפשר לנסות לחשוב במה אנחנו יכולים להתעלות ולהעלות את הסובבים אותנו בעקבות האירוע שקרה. התשובה לפעמים תקפוץ לנו מיד מול העיניים ולפעמים ייקח לנו זמן לחשוב ולמצוא דבר שנוכל להתחזק בו. למשל אחרי התאונה הקשה בים המלח של המשפחה מפסגות הייתי מאוד מזועזעת עד כדי שהיא השפיעה מאוד על הנהיגה שלי ועל הזהירות שלי בעת הנהיגה.

עם כל זה, לעניות דעתי כאשר לאדם יש שמחה אמיתית, ותרשי לי לקרוא לה פנימית, יהיה קשה יותר לערער את שמחתו באמצעות אירועים חיצוניים. שמחה פנימית היא האמונה והשמחה בטוב שבי, שיש סביבי ובקיצור במה שנתן לי ה'. אפשר לומר שאדם שיש לו שמחה פנימית הוא מאמין שה' נתן לנו את הטוב הראוי לו ושמח בו, ולכן מקומו הפנימי אינו ניתן לערעור בקלות. תשאלי, איך אפשר להגיע לשמחה פנימית? ראשית, להאמין באמונה הפשוטה שה', טוב ה' לכול, דואג לטוב הראוי לי. שנית, לעשות תרגילים שמביאים אותנו לאמונה הזו, זה יכול להיות לראות את הטוב בכל אדם שסביבי, למנות בסוף יום או בסוף שבוע את הטוב שהיה לי השבוע – בעצם כל מה מחזק אצלנו את ראיית הטוב שסביבנו. אני מאמינה שראיית הטוב היא שריר שככל שמחזקים אותה היא מתפתחת ומתחזקת וכך קל יותר לראות את הטוב ולהגיע לשמחה פנימית, אפילו ברגעים קשים.

מקווה שעניתי על שאלותייך. מוזמנת לשאול עוד או להגיב במייל שלי או באתר.

הרבה שמחה וטוב בכל התחומים.

כל טוב,

רינת

rinathaber@gmail.com