"אנחנו זוג צעיר שגרים ביחידת דיור אצל ההורים של אשתי, ומה שנראה בהתחלה כמו חלום הפך לסיוט. הם מתערבים לנו, נכנסים בלי רשות, ואני מרגיש שלא מקבלים אותי. אשתי מאוד מחוברת אליהם, וזה יוצר מתחים בינינו. איך אפשר לגרום לה להבין שאני לא יכול יותר בלי שזה יוביל לריב?".
אני שומעת את התסכול שלך, את זה שקשה לך וחנוק, שומעת את הלבטים והכאב שם בין השורות ואני רוצה לתת כמה נקודות למחשבה
1. קודם כל - כמה זמן אתם נשואים? לכאורה זו שאלה שלא קשורה אבל אסביר למה אני שואלת. מהניסיון שלי וממה שאני פוגשת בשטח הרבה פעמים זוגות בתחילת הדרך עדיין נתמכים בהורים. אני לא אומרת אם זה טוב או לא אלא שזה מצב נתון. ובהתחלה זה בסדר עד שמגיע שלב שאני קוראת לו "גיל ההתבגרות הזוגי" שבו בעצם כבר מתחיל להיות צפוף בקן הזה. יש רצון לפרוש כנפיים, לעמוד כיחידה עצמאית בלתי תלויה. זה מצב ממש נורמלי והוא גם חשוב - ממש כמו שבגיל ההתבגרות יש שלב שההורים עולים על העצבים ויש סוג של מרד בהם וזה מאפשר לנער/ה לפתח אישיות עצמאית. אני לא אומרת שאתם מורדים בכוונה תחילה אלא שמה שהתאים לכם כנראה בתחילת הדרך לא מתאים עכשיו וזה בסדר. ואולי גם שניכם נמצאים בשלבים שונים ביחס לזה - זאת אומרת אשתך עדיין מתקשה לשחרר (במיוחד שזה המשפחה שלה) ואתה כבר מוכן לעוף מהקן.
2. העניין הוא שלא תמיד זה קל לשחרר. לפעמים זה נוח להישאר בקן הזה. לפעמים זה גם מפחיד כי מה יהיה. זה דורש אומץ לב וגם הבנה שלכל בחירה יש תוצאה. אתם יכולים לבחור להישאר וללמוד לחיות עם המצב (לא מתוך יאוש אלא ללמוד איך בתוך המציאות הקיימת לעשות לכם בועה שהיא שלכם ושטובה לכם) ולקבל את המנעמים של להיות קרובים להורים. ואתם יכולים גם לבחור לצאת מבית ההורים - ללמוד לנשום עצמאית על כל המשתמע מכך. אני בכוונה לא כותבת מה טוב או לא טוב. אלא משקפת לכם את המציאות כפי שהיא.
3. לדעתי עיקר הסיפור כאן הוא בעצם בדינמיקה בינך לבין אשתך, לא בהורים שלה. זה נשמע שכשאתם מדברים על זה הדבר מוביל לריב, ובעיני זה כי יש מצב גדול שדיברתם על זה ממקום של האשמה / לוגיקה / מי יותר צודק. אני רוצה להציע לכם לדבר מהלב, להביא את המקום הכואב ולחשוף את עצמכם. לא כדי לשכנע אחד את השניה או להילחם ולהוכיח שמה שאתם חושבים נכון. אלא קודם כל לעשות את הדבר הכי בסיסי בזוגיות - להקשיב אחד לשניה, לרצונות, לצרכים, לחששות ולכאבים. תשתף את אשתך לדוגמה בתחושה שלך שאתה מרגיש שההורים לא מקבלים אותך, מה זה גורם לך להרגישה איפה זה פוגש אותך, תשאל אותה על הרגשות והתחושות שלה. ומשם- מתוך המקום שמכיל את הכאב ומנהל דיאלוג - תגיעו בע"ה לפתרון המדויק לכם.
4. במידה ואתם רואים שעדיין אין התקדמות מעשית אני ממליצה לפנות ליעוץ מקצועי. לפעמים פגישה עם איש/אשת מקצוע יכולה לתת מבט חיצוני לעזור לנהל את הדיאלוג ולהגיע לפתרון.
5. הטור הזה נכתב בט"ו בשבט ואם יש משהו שאפשר ללמוד מהעצים זה על חשיבות השורשים. כמו שעץ לא יכול להתקיים ללא שורשים כך גם מערכת זוגית ומשפחתית לא יכולה להיות מנותקת מהשורשים שלה - לצד המורכבות והקושי עליכם לזכור להודות להורים על האפשרות לגור ביחידת הדיור, לחסוך כסף ולהיעזר בהם בתקופה שאתם שם. הכרת הטוב לא סותרת את הקושי, אלא מעניקה פרופורציות גם לתחושת הסיוט. ותודה להורים שהביאוכם עד הלום.
בת-חן וייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומיניות, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com. להצטרפות לקבוצות הווטסאפ לנשואות צרי קשר במספר 0525445887.