השבוע קיבלתי מזוג מתוק את ההודעה הבאה: "אנחנו בנסיעה ושומעים יחד את הפודקאסט. מרגיש כאילו מדברים עלינו ברמה שהסתכלנו אחד על השני בהלם. אז תודה על הנרמול. ועלתה לנו שאלה: איך מגדירים ריצוי ומה ההבדל בין ריצוי לבין לעשות את בן או בת הזוג שמחים".
כיצד נבחין בין ריצוי לנתינה בין בני זוג?
מניסיוני כיועצת זוגית זו שאלה שהמון זוגות מתמודדים איתה. מצד אחד יש רצון עמוק לעשות טוב אחד לשניה, לשמח, להיות בני זוג מתחשבים ורגישים, מלאי נתינה וכאלה שרואים את האחר ולא רק את עצמם, ממש כמו בסיפור הידוע של רב אריה לוין הרגל של אשתו שכואבת להם. הרצון הזה נובע מאהבה, מאכפתיות ולעיתים גם מחינוך שמקדש שלום בית והרמוניה.
מצד שני, לנתינה הזו יש לא פעם מחיר. לכל אדם יש רצונות וצרכים אישיים שלא תמיד עולים בקנה אחד עם הרצונות של בן או בת הזוג. ואז מתעורר חשש לפגוע, לאכזב או להיתפס כמי שלא רואה את האחר. מתוך החשש הזה מתחיל ויתור שכבר לא נובע מבחירה חופשית אלא מתוך ריצוי.
אז מה ההבדל בין ריצוי לנתינה? קבלו 3 הבדלים עיקריים:
- ריצוי הוא לא פעולה אלא עמדה נפשית. לא מה עושים אלא מאיפה עושים. הוא נולד מפחד ומהצורך להיות אהובים ומוערכים. זו נתינה לא על מנת לתת, אלא על מנת לקבל: הכרה, שקט, אישור ועוד. לכן היא משאירה אחריה עייפות רגשית, תחושת ניצול ומחשבות של "למה תמיד אני". נתינה שמגיעה ממקום בריא הגם שהיא דורשת מאמץ, לא מייצרת טינה או פנקסנות.
- הבדל נוסף הוא הקשר לעצמנו. בריצוי יש ניתוק מהכוחות ומהצרכים האישיים. אין עצירה לבדוק אם זה מתאים ואם יש יכולת וזאת מפני שהפחד לומר "לא" חזק יותר מהכנות. נתינה לעומת זאת נשענת על דיוק פנימי ועל גבולות ברורים, מתוך נוכחות רגשית ולא רק תפקודית.
- והבדל שלישי ועמוק הוא האחריות על רגשות. בריצוי, הרגש של בן או בת הזוג הופך למדד לבחירה: זאת אומרת שהשאלה שמכוונת את הבחירה כבר לא מה נכון לי ומה אני רוצה, אלא איך הוא או היא ירגישו אחרי זה, ואם הם יהיו מרוצים, רגועים או לא יכעסו. בנתינה בריאה יש רגישות אחד לשניה אבל לא לקיחת אחריות על רגשות של אחרים. אפשר להתחשב, להקשיב ולהישאר נאמנים לעצמנו. הבחנה זו מאפשרת קרבה בלי מחיקה ומביאה חופש בחירה אמיתי בתוך הזוגיות.
אולי אתם קוראים את הדברים ומתקשים לזהות האם אתם פועלים מתוך ריצוי או מתוך רצון ולכן הרי לפניכם רשימת שאלות שתוכלו לבדוק את עצמכם השאלות מנוסחות על מקרה ספציפי אך כמובן שאפשר להרחיב אותן באופן כללי להתנהלות הזוגית:
- האם פעלתי מתוך רצון חופשי או מתוך פחד מתגובה שלילית?
- איך הרגשתי בגוף אחרי: רגוע/ה וקרוב/ה אל עצמי ואל בן/בת הזוג או ריחוק מעצמי וטינה כלפי בן/בת הזוג?
- האם הרגשתי תחושת חובה לומר כן למרות שרציתי לומר לא?
- האם הייתה בי ציפייה סמויה לקבל משהו חזרה על מה שנתתי?
- האם התאכזבתי מהתגובה של בן או בת הזוג?
- האם עברו לי מחשבות של "אני נותנ/ת יותר בקשר וזה לא פייר"?
- האם היה לי קשה להציב גבול גם כשזה בא על חשבוני?
- האם הרגשתי שאני פועל מתוך מקום אותנטי וכנה?
- האם היה בי מקום שלוקח אחריות על הרגשות של בן או בת הזוג?
- האם ויתרתי על עצמי כדי לשמור על שקט ולא ליצור בלגן?
בת-חן וייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com. להצטרפות לקבוצות הווטסאפ לנשואות צרי קשר במספר 0525445887.